zofim.org.il
  
 


 
שבט אייל
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » שבט אייל » כתבה: ''מתי בפעם האחרונה עשית משהו...''

תמונת מגזין ''מתי בפעם האחרונה עשית משהו...'' פורסם על ידי צוות מרכזים
בתאריך 13/12/2007
בכתבה זו צפו 4201 גולשים

שכב"ג וחניכים שימו לב גם הכתבה הזו לוקחת מקהילת מרכזים צעירים

תקראו את הכתבה ובאמת תנסו להבין על מה היא מדברת...

 

שבע וחצי התעוררתי... כאן הכל מתחיל, למרות הלחץ לרוץ כמה שיותר מהר לבית הספר כדי לא לאחר, אני מחליט שהיום יהיה לי יום טוב, ובכל זאת, הכל במהירות, קריאת בוקר טוב לאמא ואבא וישר החוצה, תוך ירידה במדרגות ראיתי את שושנה השכנה מלמעלה מורידה את הזבל, וואי איזו שקית גדולה, ממש תופסת את כל מעבר המדרגות... תוך שהיא ממלמלת משהו אמרתי לה בשמחה - בוקר טוב שושנה! ומיד יורד לרחוב, ימינה לרחוב הרצל לכיוון בית הספר, ומרוב מהירות כמעט שנפלתי – שמתם לב פעם עד כמה הבלטות במדרכה לא ישרות?!?... לא משנה, הכי חשוב לא לאחר לחבר'ה, אחרת לא יצרפו אותי לקבוצה, אחרי הכל קבעתי עם החבר'ה להיפגש לפני השיעור הראשון לאיזה טורניר כדורסל...

 

מוזר אבל היום נראה לי שיותר צפוף ברחוב הראשי, אולי הייתי צריך ללכת מסביב... המוני אנשים צועדים ברחוב, מעין שטפון של אנשים לשני הכיוונים, שלא לדבר על הפקק שיש בכביש, צופרים לכל כיוון, מבט לשמאל ואני מבחין במישהו שדוחף את הרכב שלו – כנראה נתקע, אבל איזה פקק הוא עושה!, חבל על הזמן, גם ככה בקושי יש מקום לכל המכוניות... טוב, מה לעשות, רכב ישן...
בעודי ממשיך ברחוב, עובר דרך הסופר בפינה – אחרת מה יהיה לאכול בצהרים? צריך איזה סנדוויץ... אוף, גם פה יש לחץ... ואני רץ לעמדת הלחמים והלחמניות – והנה דובי, זה מכיתה ז', חחח – הוא בקושי מגיע ללחמניות ששמו בדף העליון... ובום! – מאחורי כנראה עובד הסופר הפיל את ארגז הבצלים – אחרת למה יהיו כל כך הרבה בצלים מתגלגלים על הרצפה (-:   ...שטויות, בקטנה, קורה...
- מזל שאין תור בקופה, לשלם לקופאית ולצאת –וואי! עוד עשר דקות, אני חייב לרוץ, ודווקא עכשיו חוק מרפי חייב לפעול – הרמזור להולכי הרגל בדיוק מתחלף לאדום. נו. נו. אני ממלמל לעצמי והופ – הרמזור ירוק ואני שועט לצד השני, וממול איזה זקן נשאר עומד על המדרכה וחוסם את הדרך – כנראה לא שם לב שהרמזור ירוק...

 

2 דקות ואני במגרש בית הספר – הנה בצד השני יוני וגדי, שחקנים מעולים אבל בואו לא נגזים – הם שייכים לקבוצה השנייה... זורק ת'תיק בצד ויאללה משחקים! מזל שהגעתי בזמן, איזה משחק מהיר, בקושי התעוררתי ודווקא כשהכדור אצלי, דני מכיתה ח' עובר באמצע המגרש עם ספרים ביד – מה?!? הוא לא שם לב שיש פה משחק וכמה צפוי, אני מתנגש בו והכל נופל אבל מה לא עושה איזה חיוך קטן, דני מתנצל, ליאור עוזר לו להרים את הספרים ואני כבר מטביע את הכדור בסל!

 

טרררררררררר. כבר?!? צלצול! כולם להיכנס לשיעור אומרת המנהלת שכל בוקר יוצאת לשער לראות מי מאחר. היסטוריה, לשון, הפסקה, וכך הלאה עד לשיעור האחרון - מתמטיקה עם המורה חיים – אחל'ה של מורה, תמיד נותן משימות לביצוע בשיעור ומי שמסיים, הולך הביתה! "גומרים הולכים" הוא תמיד אומר... למזלי התרגילים הם פשוט לפי אותם הנוסחאות של השיעור הקודם, לא צריך לקחת יותר מחצי שעה, ובאמת, חצי שעה וסיימתי, ליאור, שיושב לידי בשולחן רק בתרגיל שלוש... הוא לפחות יהיה פה עוד איזה חצי שעה אני חושב לעצמי... והוא מתפעל ושואל, איך אתה תמיד מצליח לפתור את התרגילים האלו? – אתה ממש מצליחן כזה גדול, גם בהיסטוריה ראיתי שהצלחת במבחן... ואני מחייך...
"סיימת?" שואל אותי המורה – כן עניתי בשמחה – ופחות משתי שניות אני מוצא את עצמי עם התיק על הגב בדרך החוצה...

 

עוד חצי שעה ופעולת השכבה בשבט מתחילה, לא צריך למהר... והנה דלית המדריכה, (מיותר לציין שאני מעריץ אותה?) והפעם הכינה לנו פעולה על מעורבות חברתית, ברור לא? – איך בועז המרכז אומר? – אין פעולה בלי איזה ערך כזה או אחר, להכניס מסרים וערכים בכל פעולה, ומי אם לא דלית שתעשה בדיוק את זה כדי שנלמד להיות מדריכים טובים בשנה הבאה... ובקיצור, ברור לי שאנחנו צריכים להכניס ערכים, לעודד מעורבות חברתית, והלא, יש לנו מה זה מעורבות חברתית בשבט? תמנים, אשכנזים, דוברי רוסית, אפילו איזה עשרה חבר'ה מהעדה האתיופית שממש מצאו את עצמם משתלבים אצלנו... טוב, אולי לא כולם, מדהג' לא כך משתלב עם כולם, לא יודע למה אבל כל פעולה הוא תמיד מגיע עם החולצה האדומה עם הפסים – אף פעם לא עם החאקי, למרות שכל הזמן אומרים לו שחובה להיות עם התלבושת, אבל לומר את האמת, גם אני לא תמיד מקפיד, מה לעשות אני שוכח, ומה הפלא אם אני בלחץ להספיק הכל בזמן ולצופים באים ישר מהלימודים?...

כבר חשוך ואני חייב לחזור הביתה וכהרגלי מוצא את הקיצורים... והנה אני תוך שתי דקות ברחוב שלי... תפסתי את הדואר מהתיבה והנה מעטפה מחברת חשמל – אבא בטח יגיד ששוב השתמשנו בהרבה חשמל... עיתון הערב, עוד איזה מכתב לאבא, עיתון לחגית אחותי וכמובן אוסף צבעוני של פלאיירים ופרסומות...
אבל מה זה הפלאייר הכחול? – מעניין, לא יודע למה אבל הוא תפס לי את העין. אני מתיישב לרגע על המדרגות מניח ת'תיק בצד והנה אני קורא...

 

..."עם יד על הלב, ת'אמת, מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?... לא לא, אני לא מתכוונת חס וחלילה להיכנס לכם לחיים ולתת לכם ביקורת, אחרי הכל אתה אנשים טובים נכון?, לבטח שאתם תמיד משתדלים לכבד כל אדם...
עם יד על הלב, מתי בפעם האחרונה באמת ובתמימות, עשיתם משהו בשביל מישהו? -
נפגשים מחר בשבע בשבט. בואו כמו שאתם...

גדולה מכל ההפתעה שמי שחתום למטה זו לא אחרת מאשר דלית המדריכה!!!

את זה לא ציפיתי. ואולי זה קשור לפעולה שהייתה היום... לא ממש שמתי לב למה שהיא העבירה, אחרי הכל כמה כבר אפשר לדבר על מעורבות ואחריות חברתית?

נו טוב, מה כבר יכול להיות, אני יודע שאני לא ממהר מחר לשום מקום, יום הלימודים הוא קצר יחסית.

 

...מעניין אני מלמל, כולם הגיעו, למרות שהיום בדרך כלל אין פעילות, כנראה שכולם חשבו כמוני שהפלאייר היה מעניין... והנה דלית, נכנסת מבקשת מכולם לשבת ושואלת מי מוכן לומר לכולם איך עבר לו יום האתמול, ודני מנדב אותי, שוב, הוא חושב שזה מצחיק אבל בעצם למה לא...
ואני מתחיל לספר לכולם את התנהלות היום, בדיוק כמו שסיפרתי לכם, וכולם מסכימים שגם להם יש יום מטורף, תמיד ממהרים להספיק הכל, אבל אז בסוף דלית פונה אלי ומבקשת שאקרא קטע קצר...

 

"החיוך שלך מרוח על כל העיר כמו הבטחה גדולה ויש לך עדת מעריצים שרים איתך במקהלה, מה יש לומר, כל הכרטיסים נמכרו מראש מה יש לומר אל תיתן לזה לעלות לך לראש...

זה נראה כמו קלף בטוח אתה דוהר, אתה על גב הסוס פותחים לך דלתות כולם
ומדברים בנימוס, אתה יושב ומצטלם ממש כמו סמל הצלחה אתה חושב שהעולם כולו מונח כבר בכיסך...

אתה חי כמו בסרט, אתה כוכב עליון בהפקת חלום תזהר
שלא ידליקו אור ותתעורר פתאום ואז תראה מלמעלה עד למטה יש אותו מרחק ואז תלמד מי יהיה האחרון אשר יצחק...

כי אחרי ככלות הקול והתמונה
מישהו יכול לשאול בלי כוונה מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?"

 

ואז פתאום כאילו כמו "פלאש-בק" אני מוצא עצמי ללא מילים, ומתחיל להריץ לעצמי את יום האתמול, איך לא שמתי לב?
- שושנה במדרגות עם שקית הזבל, המלמול שלה כנראה היה בגלל שקשה לה,

- אף אחד לא ניגש לעזור לאותו אדם שדחף את המכונית בקושי רב...
- אולי הייתי צריך לעזור לדובי להגיע למדף העליון...
- ומה עם הבצלים שהתגלגלו בסופר... יכולתי לעזור להרים אותם...
- והזקן שעמד במדרכה ממול ולא חצה את הכביש? – היו לו משקפיים עם עדשות כאלו עבות, כנראה שלא יכול היה לראות בכלל שהרמזור התחלף,
- דני והספרים שנפלו במגרש... יכולתי לתת לו לעבור או לעזור עם הספרים...
- ואולי הייתי צריך לעזור לליאור לפתור את התרגילים במתמטיקה...
- ומדהג', הבחור האתיופי, אולי לא סתם הוא לא בא עם חאקי לשבט?...

 

...הדליקו לי אור ופתאום התעוררתי! ראיתי מלמעלה עד למטה יש אותו מרחק...
כי אחרי ככלות הכול, מישהו שאל אותי בלי כוונה:
"
מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?"

 

אנחנו מדברים הרבה מאוד על ערכים, על מסרים חברתיים, על אחריות חברתית, ולא פעם אנחנו חושבים בגדול – לצאת לאיזו פעילות קהילתית כל הגדוד ביחד...
אך תחשבו על זה לרגע, האם יצא לך פעם לחשוב איך אנחנו עושים משהו בשביל אחרים כאינדיבידואלים? האם לקחנו את אותם ערכים והשלכנו אותם על עצמנו כדרך חיים?... אחרי הכל לא ממש נחמד למצוא שבעצם לא כל כך שמנו לב לאחרים...

 

 

מחפשים מקום לעשות משהו בשביל מישהו?
כאן תמצאו את כל האפשרויות

 

פרסם כתבה »