zofim.org.il
  
 


 
מחלקת קשרים בינלאומיים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת קשרים בינלאומיים » ארכיון הכתבות » כתבה: לא תפסידו כלום

תמונת מגזין לא תפסידו כלום פורסם על ידי שחר בן צבי
בתאריך 25/9/2009
בכתבה זו צפו 2027 גולשים

אמרו לנו להגיע לשבט. זה היה יום שבת, נראה לי 5 או 6 בערב.
קראו לכל השכבה שלי, פעולת שכבה. הגעתי באיחור לא יודעת למה, אבל מיד נכנסתי לעניינים.
זו הייתה תחרות בין שתי קבוצות. חפש את המטמון אם אני לא טועה. המתודה לא כזאת חשובה, וגם לא המשחקים שהיו בה. מה שכן, את הפעולה לא העביר המדריך שכבה שלנו, אלא 2 שמיניסטים (לשעבר) מהשבט שלי.

הגענו לסוף, הסבר ודיון. לאף אחד לא היה באמת ברור על מה הפעולה, אחרי זה הבנו.
שני הבנים הסבירו לנו את כל מה שעברנו בפעולה. הפעולה הייתה על המשלחת לצפון אמריקה. כל הדיון הם ניסו להסביר לנו על גודל החוויה ועל מה שהם עברו. הם ממש ניסו, אבל זה היה נראה כאילו הם לא באמת מצליחים. המשפט: "זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכם" חזר על עצמו די הרבה. נגמרה הפעולה. אחרי שהתחלנו להתפזר אחד מהם שאל אותי: " נו את תבואי למיונים השבטיים?" בלי לחשוב בכלל אמרתי "לא". מה השתגעתי?? להפסיד מחנה קיץ אחד לפני אחרון? לפספס מחנה קיץ עם השמיניסטים בפעם האחרונה? להפסיד בגרויות, חופש גדול אחרון? לא לראות חברים ומשפחה 3 חודשים??
מה נראה לי? ואז אחד מהם ענה לי: " שחר, זה הדבר הכי טוב שיקרה לך, את לא יכולה להתווכח עם זה".

אחרי יותר מ- 9 חודשים, אני יכולה להגיד שהוא צדק. זו החוויה הכי מדהימה שהייתה לי.

שלום.
קוראים לי שחר בן צבי. היום אני שמיניסטית, ראשגדית ח' בשבט שחף הנהגת שרון דרום.
לפני פחות מחודש נחתי בישראל, אחרי כמעט 3 חודשים בארה"ב.  שם, הדרכתי ונהנתי במחנה הרלם בפנסילבניה.

מאז אותו מיון שבטי, הכל כל כך השתנה.
עברתי את המיון השבטי, הגעתי להנהגתי ופתאום מצאתי את עצמי במיון הארצי. מוקפת ב- 200 ומשהו ילדים מכל הארץ. כל אחד מהם יותר איכותי.
זה היה יום שלישי כשהודיעו לנו את התוצאות. לא יכולתי להתקשר לבדוק. בסוף נכנעתי. התקשרתי, עברתי. הייתי בהלם. מאז אותו רגע המשלחת הפכה להיות הדבר העיקרי, כל השאר היה מסביב. התחלתי לחיות מסמינר לסמינר, ככל שהתאריך התקרב הכל נהיה יותר ויותר קשור לזה. המחשבות, הרגשות השיחות- הכל. להכין דברים לקראת סמינר, לבנות את הפעולות, להכיר עוד 80 אנשים ובכלל להתעסק במיליון ואחד מחשבות שבחיים לא חשבתי עליהם.

בסמינר ההכנה האחרון בארץ, הייתה תחושה כל-כך חזקה של סוף. זה היה כל כך עצוב. עוד לפני שטסנו לארה"ב כבר הרגשתי כאילו עברתי כל כך הרבה חוויות מדהימות.
תוסיפו לכל הסמינרים והמפגשים 3 חודשים בארה"ב עם עוד 2 אנשים מדהימים שהיו איתי במחנה וקיבלתי חוויה שאני לא אשכח כל החיים.
הכרתי אנשים מכל העולם וגם המון אמריקאים, התחברתי לאנשים מיבשות אחרות, לימדתי ילדים אמריקאים שירים בעברית, מילים, על התרבות וגם צופיות, מוראלים בעברית ובעיקר הבאתי ישראל.
המשלחת הזאת זה הדבר האמיתי. זה באמת 3 חודשים שאתה פשוט מתעסק בישראל, ביהודים בחו"ל ומה שביניהם. על הדרך אתה מקבל חוויה אדירה וזיכרונות מדהימים, יוצר חברים לכל החיים, רואה עולם ועושה כייף לא נורמאלי.

אני שחר בן צבי, ואני לפני 9 חודשים אמרתי: "לא אין סיכוי שאני אבזבז 3 חודשים מהחיים שלי בארה"ב סתם כדי להכיר כמה אמריקאים" היום אני שחר שונה שאומרת "זה ה- 3 חודשים הכי טובים שהיו לי"

תבואו למיונים.
אתם לא תפסידו כלום.

 (מאי ויותם אני אוהבת אתכם)

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 8 תגובות | הוספת תגובה


1. לי גרמת לרצות לבוא :]
נכתב על ידי אור לביא משבט איתן בתאריך 26/9/2009 בשעה 16:07
2. שחר כפרעליך! :)
נכתב על ידי נוי הדר משבט עתיד בתאריך 26/9/2009 בשעה 21:59
3. שחרולה ריגשת אותי (:
נכתב על ידי עידן דניאל משבט אפעל בתאריך 27/9/2009 בשעה 12:22
4. כל מילה נכונה!!
נכתב על ידי חן קסו מאתר משלחות קצרות בתאריך 27/9/2009 בשעה 14:54
5. שוחייי ח"ח:)
נכתב על ידי ירדן סייר משבט הדר בתאריך 27/9/2009 בשעה 15:11
6. אין ספק שכל מילה נכונה!
נכתב על ידי רעות שפר משבט להב בתאריך 28/9/2009 בשעה 15:30
7. כמה אהבה אני לא יכול לתאר
נכתב על ידי יותם דוכס משבט דן בתאריך 28/9/2009 בשעה 22:38
8. שחר יא מלכת על:)
נכתב על ידי ניר כץ משבט עומר בתאריך 28/9/2009 בשעה 23:57