zofim.org.il
  
 


 
הנהגת צופי ים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » הנהגת צופי ים » ארכיון הכתבות » כתבה: שאלת המיליון

תמונת מגזין שאלת המיליון פורסם על ידי ליאור לוטם
בתאריך 12/10/2009
בכתבה זו צפו 5062 גולשים

שאלת מיליון הדולר- "אז מה זה בעצם צופי ים?"

בתור אחת שהיא צופת ים כבר לא מעט שנים, יצא לי להיתקל בשאלה הזו כבר פעם אחת או שתיים. נו טוב, אולי גם שלוש, וארבע... אפילו קצת יותר.
למעשה, לאף אחד לא ברור בדיוק מי אנחנו ולאן אנו משתייכים. עבור אלו שלא משתייכים לתנועת הצופים, אנחנו צופים. ובכל זאת, בערך בכל פעם שדיברתי עם צופיפניק באחד מהטיולים / קורסים / טקסים שאליהם יצאנו ביחד עם הצופים – גם להם לא ברור מי אנחנו "צופי הים"... ומה כל כך מיוחד בפעילות שלנו, או בכלל, מה הפעילות.
 
אז זה הולך ככה...
 
בגדול, אנחנו חלק מתנועת הצופים. אנחנו מאמינים באותם הערכים, וחולקים את אותה מסגרת חוקים ונהלים. רק שלנו – יש דרך אחרת, מיוחדת ועיקרית להעביר את התכנים האלה, וגם למשוך ולגייס חניכים.
 
בקטן, אנחנו תנועה קצת אחרת, עם עולם מושגים ייחודי ומופלא, ותוספת מאוד גדולה לכל הפעילות החברתית. הים.
 
הפעילות השגרתית שלנו מתבססת על שתי פעולות סדירות בשבוע, ממש כמו בכל תנועת נוער אחרת:
אחת הפעולות היא במהלך השבוע- בדרך כלל בימי שלישי, אם כי ישנה מנטליות של גמישות, והמדריך יכול לקבוע עם הקבוצה כל יום אחר באמצע השבוע כדי שיתאים לכמה שיותר חניכים מהקבוצה. פעולות אלה מתבצעות בחוף, ובעיקרן זהות כמעט לחלוטין לפעולות בשבטי הצופים הרגילים. בפעולה זו מועברים ערכים ומטרות שקובע צוות ההדרכה, בצורה של משחקים, הפעלות, יצירה ודיונים.
 
הפעולה השנייה בשבוע, והיא המשמעותית יותר- משום שהיא נמשכת זמן רב יותר ומייחדת אותנו ומשרתת אמצעים רבים שאפרט בהמשך - מתקיימת במהלך סוף השבוע. פעולה זו היא שבטית בשישי אחה"צ לחניכי ה' ו' ולחניכי צמי"ד, ובשבת בבוקר לשאר החניכים, והיא מתחילה במסדר ומאפשרת לכל ילדי השבט להכיר, לשיר ולהתחרות במורל ולהיות ביחד. פעולת סוף השבוע מתבצעת בים, בסירות מפרש קטנות וגדולות שמכילות בדרך כלל בין 4-12 אנשים.
 
המטרה העיקרית של הפעילות בצופי ים, בין אם היא מתרחשת בים או ביבשה, היא המטרה של כל אחד ואחד משבטי הצופים בארץ, ותנועות הנוער בכלל - חינוך והשרשת העקרונות והערכים בהם אנו מאמינים.
 
אז למה בכלל הגענו לים? ומה אנחנו עושים שם?
הים, הוא חלק הפעילות העיקרי והמשמעותי ביותר שלנו. כבר מההגעה שלנו לשבט, בכל הגילאים, יש ויכוח נצחי-
הים, הוא אמצעי או מטרה? האם אנחנו משתמשים בים כדי למשוך אלינו את החניכים ולהיות אטרקטיביים יותר, והוא מצידו רק משרת אותנו בלשמור על העניין שלהם ולייחד אותנו? או שאולי המטרה שלנו היא לייצר דור של שייטים שדרך הימאות והשהייה בים יהיו אנשים טובים יותר, רק כי הים מחייב משמעת ושיתוף פעולה?
להכריע את השאלה הזו יהיה כמו להכריע בויכוח הביצה והתרנגולת.
הים הוא גם האמצעי וגם המטרה.
 
אתם שואלים איך זה יכול להיות? אז ככה זה הולך-
בראש ובראשונה, הים כאמצעי באמת עוזר למשוך חניכים להגיע לפעילות. הים הוא אטרקציה של הטבע, והוא מדבר בעד עצמו.
לאחר מכן, כשקבוצת חניכים קטנים יושבת בתוך סירה, שכל הגודל שלה הוא עד שבעה מטרים (!) והם עדיין לא יודעים דבר על ימאות הם מחויבים להקשיב למדריך שלהם ולסמוך עליו. כאן מתפתח קשר מיוחד, שמאפשר למדריך להשפיע על החניך באופן שרק הוא יכול. קשר זה משליך גם בהעברת ערכים ודיונים בפעולת אמצע השבוע, ובכל בעיה אישית בה החניך פונה למדריך. הרי הוא כבר למד לסמוך עליו!
 
בהמשך, על קבוצת החניכים לפעול בשיתוף פעולה מלא אחד עם השני על מנת שהסירהתתקדם. ותאמינו לי, אף חניך לא רוצה שהסירה שלו תעמוד במקום, זה רק פתח להרגשה רעה... אחד צריך למתוח מפרש, השני להחזיק בהגה, השלישי להסתכל בקדמת הסירה שלא מתנגשים והרביעי עוזר לראשון למתוח את החבל בכל הכח וכך הלאה. כולם חייבים להיות חלק חשוב, פעיל ויעיל במערכת, אחרת שום דבר לא יעבוד!
יותר מזה, מי שלא מקשיב, מסתדר, מתקשה או מסוכסך עם אחד החברים לקבוצה, מחויב להישאר בסירה הרי אין לו שום אפשרות לברוח או להתרחק מהפעילות! הסביבה הימית, שהיא רצופת אתגרים- פיזיים, נפשיים ומחשבתיים כאחד - ולא תמיד נעימה (רוח חזקה, גלים גבוהים, הרגשה לא טובה והרבה פחדים) מכריחה את החניכים והמדריכים להתמודד עם קשייהם, ובהכרח גם לנצח אותם.
אין אפשרות אחרת, קושי שעולה מחייב התמודדות מיידית!
 
אז למה החניך מגיע פעם נוספת אם היה לו קשה, ואולי אפילו לא נעים?
הפעילות הימית מפתחת חניכים חלשים וחזקים כאחד.
תפקוד- כחניכים קטנים, ופיקוד – כבר החל מכיתה ז (!) על סירה מעלה את הביטחון העצמי והדימוי של החניכים החלשים, ונותן להם הזדמנות להוכיח את עצמם כשווים. הים מעלה להם את מוטיבציה ונותן להם כוח להשתלב בחברה, גם אחרי שירדו מן הסירה.
כשחניך חלש "שורד" הפלגה קשה פיזית, ו"שורד" זו היא בדיוק ההרגשה שהוא מקבל בהגעה למזח, (אחרי הפלגה בה היו תנאי מזג אוויר קשים, הרבה גלים ורוח) הוא מרגיש חזק יעיל ושווה לכל אחד מחבריו לסירה, ובכך מעלה את ביטחונו העצמי בים ובתחומי חיים אחרים. בלעדיו, בלעדי כל אחד ממי שהיה על הסירה הזו, לא היה איוש כל התפקידים אפשרי!
 
בנוסף לתחושת הביטחון וההערכה, הפעילות בים מפתחת משמעת פנימית וחיצונית, שכן בסירה יש רק מפקד אחד. בין אם המפקד הוא חבר מהקבוצה ומשכבת הגיל שלך, ובין אם הוא מדריך סמכותי וגדול, בזמן אמת בים אין אפשרות להתווכח. מי שאחראי ברגע זה על קבלת ההחלטות הוא אלוהים לרגע, וכולם חייבים להקשיב לו. אתם יכולים לדמיין איזה כבוד הוא מקבל.
ברגע של אי הסכמה, לומד החניך דחיית סיפוקים, הוא עכשיו עושה כנאמר לו, ולאחר מכן ישאל את כל השאלות שרצה לדעת, ילמד ויביע את דעתו ומסקנותיו. הוא לומד להקשיב באמת, ולא רק לשמוע.
 
אם כבר אמרתי כבוד, אז כבוד הוא עיקר הערכים בים. כבוד בין אדםוחברו וכבוד כלפי ציוד במידה זהה לחלוטין. על החניכים לשמור על הסירה ועל הציוד שלה ולתקן אותו במקרה הצורך על מנת שיוכלו להפליג עליה. הסירה לא ניתנת במתנה, וכמו כל דבר בחיים, יש לטפח אותה ולעבוד עליה על מנת שתוכל הקבוצה להפליג – החניכים לוקחים אחריות על השימוש שלהם בסירה. העבודה על הסירה תתקיים במהלך אמצע השבוע, על מנת שהסירה תהיה מוכנה לפעולת סוף השבוע. בהתאם לגיל החניכים, תשולב העבודה ביום הגעה נוסף לשבט או תחליף את פעולת אמצע השבוע באופן חד פעמי.
 
עד כאן היה הים אמצעי, אבל למעשה הוא גם מטרה. בכל שנת חניכות, בהתאם לגיל החניכים ובמקביל למערכים בפעולות הערכים של אמצע השבוע ישנם מערכים ימיים מסודרים ומפוקחים על ידי איש צוות שזה הוא תחומו.
חשוב שתתקיים התקדמות בידע הימי, על מנת לתת ערך מוסף לפעילות הימית, לשמור על עניין החניכים אך בעיקר על מנת לשמור על הפעילות בטיחותית. בכדי שמדריך חדש בכיתה י יוכל לצאת באופן בטוח עם קבוצת חניכים לים, עליו לשלוט בסירה בכל מצב – זאת כמובן בנוסף לסירת הבטיחות הממונעות המלווה את הפעילות לאורך כל הזמן.
בשכבות הצעירות יותר מלמדים ימאות בסיסית ותפעול הסירה כאיש צוות וכח אדם במקביל לעבודת צוות, כבוד לזולת, יזמה וכו'.
ואילו בשכבת חמישיות, הנקראת בצופי ים סמפ"ס[ ראשי תיבות לסגן מפקד סירה, במהלכה עוברים קורס הדרכה] עוברים מערכים ימיים בנוגע לפיקוד בסירה, והתמודדות עם קשיים בים (הפלגה בים חזק במיוחד, תרגולת אדם שנופל לים, תרגולת התהפכות וכד') על מנת להכין אותם לשנת ההדרכה.
 
בסוף כל מערך ימי ויבשתי ישנו טיול אשר נקרא בצופי ים- מפעל. למשל, המפעל הראשון הוא בסוכות. הפלגה ארוכה, בה הצעירים מפליגים ליפו וחזרה במשך יומיים בעוד השכבות הבוגרות מפליגות במשך ארבעה ימים לחיפה ובחזרה להרצליה. כך, אנו מכירים ולומדים לזהות את הארץ ומאפייניה דרך קו החוף שלה, ממש כפי שבצופים מטיילים בצורה רגלית.
בפברואר, ישנה תחרות חתירה ארצית שנתית בה מתחרים כל שבטי הארץ בחתירה, בקשרים ובמורל וגודל השבט. כך מכירים הילדים את השכבה הארצית שלהם.
בפסח לכל שכבה יש מפעל התואם את רמת ההפלגה שלה, ובו גם מגוונים את ההתנסות בכלי השייט. החניכים הצעירים (ו'-ז') מפליגים על סירות יחיד מדגם אופטימיסט על מנת ליישם את מה שלמדו לאורך השנה ולצבור בטחון בעצמם בהיותם על סירה. לשכבת ח' ישנה הפלגה של ארבעה ימים בה מקיפים את הכנרת בהפלגה, הפלגה זו גם היא ארצית ומעודדת התמודדות בתנאי שטח. שכבת סמפ"ס יוצאת להפלגת אתגר (המקבילה לסי"ס, או "טיול אתגר" הצופי) בה הם נושאים את כל ציוד ההפלגה עמם בסירות עד לאשדוד ובחזרה, ובכך מתנסים בתנאי שטח, בהרטבות ובאחדות שכבתית.
כמובן, בסוף השנה מתקיים המחנה הימי של צופי ים על חוף ביה"ס לקציני ים בעכו, לשם מגיעים חניכים ומדריכים מכל הארץ, ולכל שכבה יש "קורס" של מספר ימים המתאים לחניכים ומיישר קו ברמה הימית של החניכים מכל הארץ. המחנה מתקיים באופן צבאי, עם זמנים, ריצות, שכיבות סמיכה, כל החניכים מכל השבטים מתערבבים באוהלים (2 מת"א, 1 מיפו, 3 מחיפה וכך הלאה) מה שגורם לגיבוש עם השכבה הארצית.
המחנה הימי בדרך כלל מהווה את השיא הגדול ביותר לחניכים בשנה.
המפעלים הימיים יוצרים רצף של שיאים שמסכם את הפעילות החינוכית ביחד עם הפעילות הימית, ומשולבים באופן משמעותי במערכים השנתיים.
 
אז אלו הם אנחנו, צופי הים.
וזה רק על קצה המזלג...
 
בזכות הפעילות המיוחדת שלנו שמשלבת כל כך הרבה אחריות, ריכוז ומשמעת אנחנו מתחילים את הפעילות רק מכיתה ה', לפעמים אפילו ו'. ילדים קטנים מדי, יסבלו מההחמרה ויסכנו את הבטיחות.
בנוסף, למרות היותנו חלק מתנועת הצופים, אנחנו שואבים מהתנועה בעיקר את הערכים שלה, ומגיעים רק לעיתים רחוקות למפעלים קבועים כמו חנוכה דרום או קורס חמישיות. רואים אותנו פה בטקס, שם באיזה מסדר...
 
עכשיו אתם וודאי מבינים, למה כל-כך חשוב שרוב הפעילות שלנו המתבצעת בים, תישאר בים, ותישאר שונה כמעט לחלוטין מהפעילות הסדירה בשבטי הצופים בארץ. אחרי הכל, הזמן קצוב וכל מפעל שמוחלף בטיול מרחיק אותנו עוד צעד אחד מלהיות אנחנו. ובעצם, להיות אנחנו זה הכי כייף שיכול להיות!

נכתב על-ידי ליאור לוטם ורוני רוזן.

[ שלח כתבה ]

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 4 תגובות | הוספת תגובה


1. כתבה מעולה!
נכתב על ידי נעם לירון משבט אלון בתאריך 12/10/2009 בשעה 18:32
2. עלה ים עלה ים עלה ים ים ים!!!
נכתב על ידי גל דולב מהנהגת צופי ים בתאריך 12/10/2009 בשעה 19:04
3. שאלה
נכתב על ידי נמרוד הלר משבט גבעתיים בתאריך 14/10/2009 בשעה 15:48
4. תשובה לשאלה מספר 3
נכתב על ידי כפיר חודרה מהנהגת צופי ים בתאריך 14/10/2009 בשעה 17:28