zofim.org.il
  
 


 
מחלקת צמיד
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת צמיד » ארכיון הכתבות » כתבה: תמורה אין סופית

תמונת מגזין תמורה אין סופית פורסם על ידי מיכל ברן
בתאריך 26/11/2009
בכתבה זו צפו 2641 גולשים

אף על פי שהתחום לא מוכר בחלק מהשבטים או הקהילות בארץ, לי היה דיי ברור שאני הולכת להדריך צמי''ד. נחשפתי לתחום בפעם הראשונה כשהייתי בכיתה ח' כאשר נפתחה קבוצת צמי''ד אצלי בשבט. כל האחוות בשבט עברו פעולות הסברה על אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, ונערכו דיונים בנושא עם שכבות הדרכת הנעורים. אני, בתור חניכת כיתה ח' לא הבנתי על מה המהומה וההתרגשות. בסך הכל קבוצה חדשה, זה קורה כל שנה, ואין בזה מין המיוחד.

הקבוצה התחילה את פעילותה בשבט, ותחושה של גאווה אילמת עטפה את כולנו.
כולם ידעו על קיום הקבוצה, אך רבים לא ראו אותה מעולם בימי הפעילות.
היינו גאים ברעיון שעלה לפתוח את הקבוצה הזו אבל בגלל שבקושי ידענו על פעילותה ועל החניכים- לא דיברנו על זה.
שעות הפעילות שלה היו שונות משלנו, והפגישה הראשונה איתם הייתה בפסטיבל שבטי. בערב הפסטיבל, קבוצה קטנטונת של 7 חניכים בערך, עלתה על הבמה ושרה שיר. לפתע כל השבט השתתק. זאת הייתה בערך הפעם הראשונה שהבנתי על מי מדובר, אבל אחרי הפסטיבל הזה הקבוצה שוב נעלמה לי, ולא ראיתי אותם שוב עד מחנה הקיץ.

בכיתה ט' נחשפתי שוב, קצת יותר ברצינות. הפעם גם נדרשתי לפעול. הייתי חניכת קורס חסרת ניסיון ונדרשתי לכתוב פעולת צמי''ד כשעת קפה (השעה שבה חניך הקורס מעביר פעולה לאחווה מסוימת במקום המדריך הקבוע שלה). במחנה הקיץ, עם המון התרגשות, העברתי את הפעולה שכתבתי. הרגשתי שאני מתאהבת לאיטי. חניכים היו קשובים ושיתפו פעולה בדרך שלא חלמתי עלייה.
יחד עם ההתרגשות הרבה, נפל לי האסימון. לחניכים האלה, הבעיה היא לא רק קריאה של טקסטים. לחלקם הבעיה היא השמיעה, לחלקם הריצה וההליכה. נדרשתי להיות קשובה ורגישה לאלף ואחד צרכים שונים, להתגמש ולהיות מקורית. החוויה הייתה מפחידה אך ממכרת. אחרי הפעולה הזאת הרגשתי שאני צריכה להמשיך. האחווה הזו נועדה לי, ואני נועדתי לה.

בשבט שלי ידעתי שלא נהוג ששישיסטים ידריכו צמי''ד וחיכיתי בסבלנות. במשך השנה, את האהבה שלי לא שכחתי. הקפדתי להעשיר את החניכות שלי בתחום האוכלוסיות עם הצרכים המיוחדים על קשייהם ותעצומותיהם. רציתי, שבשנה הבאה כשאמשיך בהדרכה, החניכות שלי ידעו למה עשיתי את הבחירה שעשיתי.
בשיבוצים של כיתה יא', בחרתי להדריך צמי''ד. רציתי לשלב, בכל מחיר, בכל הזדמנות. רציתי לנצל את הכישרונות של החניכים שלנו במוזיקה ואומנות, בשביל לשלב אותם בגדוד כלשהו, או עם השכב''ג. בעקבות הקשיים שצצו במהלך השנה קצת נכשלתי. לא הצלחתי לשלב כמו שרציתי. האכזבה גרמה לי לוותר לעצמי. החלטתי שאני חייבת לסיים את מה שהתחלתי, ביקשתי רשגו''ד צמי''ד, וקיבלתי. הדרכתי בקורס ההכשרה למדריכי צמי''ד בקיץ והדרכתי במקרה אחוות ראשגד''ים. השהייה במחציתם והמוטיבציה הגבוהה שלהם להביא שינוי בשבטים שלהם דרבנה אותי ונתנה לי רעיונות. כשחזרתי מהקורס, התיישבתי עם הצוות והתחלתי לעבוד.

הצוות של השנה הנוכחית והשותפה שלי מהשנה שעברה שילב ידיים והעביר ביחד לשכב''ג פעולת צמי''ד בסמינר פתיחת השנה. בפעולה דיברנו על שילוב, על ייתרונותיו ועל חסרונותיו. בראש ובראשונה, שילוב בכל מחיר? המטרה הייתה לא רק להכין לשילוב, אלא להעשיר את השכב''ג על הקבוצה, שיכירו. ההדים היו חיוביים, השכב''ג התעניין ונתן אותות חיוביים להמשך השילוב. השכב''ג המשיך לתמוך ולחבק את הצוות עד טיול פתיחת השנה, בו חניכי השבט כולו אמורים היו לקבל עניבות. כצוות, התלבטנו המון זמן איזה עניבות נחלק.

בשבט עפר, לכל שכבג''יסט, בנוסף לעניבת התפקיד שלו (מחסנאי/מדריך/פעיל/מרכז וכו') יש עניבה בצבעי השבט (שחור צהוב). השכב''ג היה שותף מלא בקבלת העניבות של החניכים, והשילוב עתיד להתחיל בועדות הפעילים בזמן הקרוב מאוד. אחוות הצמי''ד שלנו לא נקראת צמי''ד יותר אלא גדוד פלג, כיוון שאצלנו נהוג כי כל שכבת גיל היא בעלת שם משלה. על כן החליט הצוות למצוא לגדוד שם, כמו לכל גדוד אחר בשבט.

בסופו של דבר, השילוב ששאפנו לו ורצינו כצוות כל כך הרבה זמן בתהליכי עשייה מתקדמים הודות לתמיכה האדירה של המרכזים הצעירים, המרכז הבוגר, ראש השבט ומלוות צמי''ד ההנהגתית שלנו. הפעם הדגש הוא לא על הלקות, אלא על היכולות של החניכים, על הכישרונות שלהם ועל התחומים בהם הם יכולים לתרום ולתת, ולא רק לקבל.
בנוסף לאהבה שלי לתחום ההדרכה, במה שאני עוסקת היום, ההדרכה לא עומדת לבדה. אני נותנת להם יום פעילות אחד בשבוע, ומסגרת מחבקת מקבלת להשתייך אליה, ואני מקבלת מהם אהבה, תודה, וכל כך הרבה רגישות.

מבחינתי, הדרכת צמי''ד היא הדרכה שהתמורה לה היא אין סופית. החניכים יודעים לאהוב, ויודעים ליהנות באמת לא פחות מכל אחד אחר, והנתרמים הגדולים הם אנחנו, אלו שיודעים להעביר, שבוחרים להתנסות.
היום אני יכולה להגיד כמעט בביטחון שאני מעוניינת להמשיך בתחום הצרכים המיוחדים גם בשנת השירות שלי, וייתכן שאפילו גם אחר כך.

[ שלח כתבה ]

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 1 תגובות | הוספת תגובה


1. מיכל
נכתב על ידי אייל פסח משבט ראשונים בתאריך 27/11/2009 בשעה 12:23