zofim.org.il
  
 


 
מחלקת צמיד
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת צמיד » ארכיון הכתבות » כתבה: לא רק תכשיט

תמונת מגזין לא רק תכשיט פורסם על ידי ורד
בתאריך 29/11/2009
בכתבה זו צפו 2578 גולשים

צמי"ד, אז מה זה בעצם?
אמנם זו מילה אחת, אבל אחרי שמכירים אותה, אפילו אלף מילים לא יספיקו לתאר אותה.

 
שמי ורד, משבט בן יהודה בהנהגת שרון צפון. אני בכיתה י"ב, והשנה אני ראשג"דית צמי"ד.
אז מה זה בעצם צמי"ד?
צמי"ד זו תכנית שמטרתה לשלב נוער בעל מוגבלויות בתוך הצופים. יש להם את מלוא הזכות להיות בצופים, להיות שווים לכולם, ותכנית צמי"ד עוזרת להם להגשים את הזכות הזו.
בסוף כיתה י', אחרי שנה מתישה ומאתגרת של הדרכת חניכות בכיתה ד', החלטתי שיהיה מעניין להדריך צמי"ד. ויותר מזה, הגעתי למסקנה שבמשך שנה שלמה עבדתי קשה וקרעתי את עצמי לטובת הדרכת חניכות בכיתה ד'. ומה קיבלתי מההדרכה הזו? צחוקים, כיף, מחשבה שאני עושה את החניכות האלו לבנות אדם יותר טובות. משתלם? לא כל כך.
כאן פניתי להדרכת צמי"ד, ואני לא מתחרטת על שניה שאני מדריכה את הנוער הזה. ההשקעה היא כמובן רבה, אבל כמעט לא מרגישים אותה בזכות הסיפוק האדיר שמקבלים מהחניכים.
 
בכיתה י"א, חברה שלי ואני פתחנו קבוצת צמי"ד חדשה בשבט, קבוצה לפיגור שכלי. הקבוצה מנתה שני חניכים בלבד, אבל לא עלה בדעתנו, ואפילו לא עכשיו, לסגור חס וחלילה את הקבוצה.
 
הצופים בשבילם זה עולם ומלואו. ישר אחרי כמה פעולות אחד החניכים אמר לנו כיצד נראים הסמלים של הצופים, שחיפש באינטרנט. אתם יודעים מה זה עושה לבן אדם לשמוע דבר כזה מחניך צמי"ד? זה היה מדהים לראות את ההתעניינות של החניכים בפעולות, הסקרנות שלהם למידע על הצופים, הרצון שלהם לבוא לפעולות, למסגרת שמקבלת אותם באהבה, שהיא רוצה אותם יותר מכל מקום שחברה 'נורמלית' רצתה אותם אי פעם.
 
החניכים שלנו יצאו לטיול 'יום דרגה' – 'יום צופה', טיול של יומיים, כולל לינה בשטח. אני חייבת להודות שיצאתי בחרדות אמיתיות לטיול הזה, אבל זה היה הדבר הכי מספק בעולם לראות שהם נהנים, ישנים כמו כולם בשטח, עולים על ה'עיר קופים' כמו כולם, אוכלים כמו כולם, ובעצם – אפשר לשכוח שהם חניכי צמי"ד.
 
בסוף השנה החניכים גם יצאו למחנה קיץ לשלושה ימים ושני לילות. כמובן שזה דרש הרבה מאמצים נפשיים מאיתנו המדריכות, אך הייתי עושה את זה עוד עשר פעמיים, רק כדי לראות את השמחה שהיו שרויים בה, מבחינתם היה אפשר להישאר עוד כמה ימים ביער.
השנה כמו שציינתי, אני ראשג"דית צמי"ד , ואחראית על ארבע מדריכות צמי"ד נהדרות, ושתי קבוצות צמי"ד, אחת שהדרכתי – בעלת מוגבלות פיגור שכלי, והאחרת – בעלת מוגבלות של אוטיזם.
 
עד לפני כיתה י"א התלבטתי עוד במשמעות של הפעילות שלי בשבט, אבל אחרי זה אין שאלה בכלל. הצופים זה המקום היחיד, שמשלב את אותו נוער צמי"ד, עם הנוער ה'רגיל'.
לי אין ספק שתרמתי מעצמי ואני עדיין תורמת חלק חשוב בחברה, אבל מה איתכם? האם אתם מרגישים שאתם מגשימים את עצמכם בצופים? שאתם עושים תפקיד שממצה את היכולות שלכם? שאתם תורמים משמעותית לחברה?
 
ללא ספק, אלו שאלות שכל אחד מאיתנו, כחבר בתנועת הצופים צריך לחשוב עליהן.
ומה יש לעשות בנידון? מספיק שתלכו ברחוב, תראו בן אדם עם מוגבלות, ולא תעברו לצד השני, לא תראו שאתם נרתעים ממנו, אפילו תחייכו אליו, תאמרו לו 'שלום'. אם נלמד לקבל אותם איך שהם, ולא נדחיק אותם לשולי החברה בגלל פחד וחוסר מודעות, נהפוך את העולם לעולם יותר טוב, יותר מקבל ויותר שוויוני. לכל אחד יש את הזכות להיות שווה, למה שנמנע מהם את הזכות הזו?
 
ורד , שמיניסטית
שבט בן יהודה, הנהגת שרון צפון

[ שלח כתבה ]

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 6 תגובות | הוספת תגובה


1. היי ורד!
נכתב על ידי מיכל ברן משבט עפר בתאריך 29/11/2009 בשעה 18:37
2. אני מתלבט..
נכתב על ידי עמית קיבן משבט רכ"ס בתאריך 30/11/2009 בשעה 21:57
3. רשגדית מדהימה שליייי!!
נכתב על ידי עדי מיטרני משבט בן יהודה בתאריך 1/12/2009 בשעה 15:41
4. תודה רבה לכולכם (:
נכתב על ידי ורד מנדלוביץ’ משבט בן יהודה בתאריך 5/12/2009 בשעה 16:54
5. מסכנות
נכתב על ידי אסף לביא משבט בן יהודה בתאריך 6/12/2009 בשעה 15:52
6. חחחחחח אסףף
נכתב על ידי ורד מנדלוביץ’ משבט בן יהודה בתאריך 7/12/2009 בשעה 19:35