zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: לוחם, מחנך ומאמין

תמונת מגזין לוחם, מחנך ומאמין פורסם על ידי אלדד וייל
בתאריך 3/10/2010
בכתבה זו צפו 3299 גולשים

לוחם, מחנך ומאמין- לדמותו של עמנואל מנחם מידב הי"ד

מאת: אלדד וייל, מרכז עדת הצופים
כאשר אני מתבקש לשרטט את פרצופו של "הצופה הדתי", אני לא יכול שלא להיזקק לדמותו של עמנואל מנחם מידב הי"ד, מייסד הצופים הדתיים בירושלים. מידב סימל בחייו ובמותו את השילוב הראוי בין לוחם, מחנך ואיש אמונה. אני נמצא בביתו הירושלמי של אשי רובין, ראש השבט ("סניף", בשפה הצופית) המסור של שבט "משואות", ומעלעל בתיקיה העבה והמרשימה המכילה כ-70 מכתבים של פונים שונים לעירית ירושלים, בבקשה לקרוא לרחוב המוליך אל השבט על שמו של מידב. הנה גברת המספרת במבט של 65 שנה לאחור עד כמה מידב שינה אותה. הנה האחר כותב על היות מידב סמל ירושלמי חשוב בהיותו מנהיג הנוער וממגיני הרובע היהודי. גם שמות מפורסמים לא מעטים נמצאים כאן בינות לחותמים. השופט יעקב טירקל למשל, הכיר את מידב עוד כשהיה חניך צעיר בשבט "משואות" וכך גם חתן פרס נובל, דן כהנמן. מפקד חיל האוויר לשעבר, איתן בן-אליהו משחזר אף הוא את ימי חניכותו ומצטרף אף הוא לקריאות ההנצחה. אלו קריאות שלבסוף נענו, וביום ה' ה-2 לספטמבר, ייחנך הרחוב היורד אל השבט (כיום ליד חוות הנוער ברח' שי עגנון בבירה) ויקרא "מבוא מידב". תהיה זו הפעם הראשונה בארץ שבה הרחוב המוביל לסניף תנועת הנוער, נקרא על שם מייסדו.
עמנואל מנחם מידב נולד לציפורה ושמחה-יהושוע מידב בשנת 1926 בעיר פשמישל שבפולין. בשנת 1934 עלה יחד עם הוריו ארצה והמשפחה השתקעה בחיפה. בבית הספר של "המזרחי" ובבית ספר "הריאלי" שבחיפה, התגלה מידב כתלמיד מצטיין. לצד לימודיו היה חבר בשבט הצופים ונודע כאמן עמלנות צופית. את הגשמתו החלוצית החל בקבוצת יבנה ועד מהרה נשלח מטעם התנועה להקים את "משואות", השבט ראשון בירושלים של "עדת הצופים" (הצופים הדתיים). תוך כדי התנדבותו בהקמת "משואות", מידב למד באוניברסיטה ועבד, אך את עיקר מירצו השקיע בחינוך. בין השאר הוא יצא לקפריסין כמדריך למחנות המעפילים. חניכיו במחנה בקפריסין מתארים את מסירותו החינוכית והציונית לצד אופיו היחודי: "בענווה, בלי השלט 'שליח', קשר [עמנואל מידב] קשרים עם מעפילים ועם מוסדות רשמיים. בחור טהור בנפשו זה, התבייש בפנינו שאנו אסורים והוא חופשי, שאנו נושאים על שכמנו עומס שנות מלחמה, מוות ובוז, והוא- גופו זקוף ותמיר. קטונתי- אמר לי פעם. בעיניו, עצם קיומו בינינו היתה המשימה שלו. הוא הרקיד את החבריא וגם לימדם את ריקודי הארץ שהיו חדשים להם. אנשים בעלי שאר רוח כעמנואל היו מסוגלים להעשיר את רוחם בזכות שהותם בין גולי קפריסים. החוויה רוממה אותו" [מנחם אורן, מנגד תראה את הארץ: חינוך הנוער בקפריסין, תשמ"ה, עמ' 180]
מרגע שהחל המצור על העיר העתיקה ב-1947, התנדב מידב להגנת הרובע היהודי. גם כאן עסק בנוער, דאג לגייסם למאמץ ההגנה, אירגנם בקבוצות, בתפקידים ובדרגות ואף אימן אותם. אט אט הפך לאחד ממנהיגי ההגנה על הרובע. במרץ 1948, מידב החליט לעזוב את הרובע וליסוע לחיפה בשל אסון משפחתי. אולם ברגע האחרון, בראותו כי הבריטים אסרו את מפקד העיר העתיקה, החליט לסור על עקביו ולשוב להגנת הרובע. ובעקבות זאת, כך כתב להוריו:  "אבא אמא יקרים, סילחו לי על הברירה היחידה שהיתה לי ועל ההחלטה להישאר בעיר העתיקה. בלילה בכיתי וחרקתי שן. עבר עלי ליל בלהות כי לא ידעתי משהו מכם. כשאצא, אחר לא יבוא במקומי, ואין לי שום רשות מוסרית לעזוב". [מתוך: דף ההנצחה "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון]. בשעת הנחת מוקשים נפצע מידב קשה ולבסוף מת ביום י' באייר תש"ח 19.5.1948)) בעיר העתיקה בירושלים.
ביום ה', 2.9.10 בשעה 18:00, ייחנך הרחוב המוביל לשבט משואות ויקרא רחוב "מבוא מידב". אופיו המיוחד של מידב, מנהיגותו ואהבתו לנוער הושתתו באבני היסוד של שבט "משואות", שלימים נחשב לשבט המוביל משך שנים ארוכות ב-"עדת הצופים". לרגל המאורע החגיגי יתקיים גם כנס בוגרים, שיסכם את 65 שנותיו של השבט. בין בוגרי השבט הותיקים נמצא את: ח"כ אריאל ויינשטין ז"ל, חתני פרס נובל דן כהנמן וחיים הרשקו, הרבנים: ציון טוויל, יצחק שילת, יצחק בן פזי, שמחה הלוי, הפרופסורים עמנואל עצמון, ברוך רוזנר, יששכר אונא, עורכת הדין יהודית קרפ והעיתונאים והסופרים: אמנון דנקנר ועוזי בנזימן. וכבר בדור הבוגרים הצעיר נמצא דמויות נוספות, כגון: אודי ניסן, הממונה על התקציבים במשרד האוצר, ברוך קרא, עיתונאי ערוץ 10, תא"ל הרצי הלוי, עודד רביבי, ראש מועצת אפרת, הרב אודיה צוריאלי ומייסדי הארגון "במעגלי צדק". אלו כולם בוגרים מגוונים שהמכנה המשותף לכולם הוא המעבר באותה תחנה מיוחדת שעוצבה ברוחו של מידב.
לכבוד כנס הבוגרים וטקס קריאת שם הרחוב, כתבה רחל פרנקל-בלוך, אחת מחניכותיו של מידב, קינה מיוחדת, שחלקים ממנה אביא כאן לראשונה: "עמנואל חישמל כל אחד הבא במגע עמו. היה נכון לכל אירוע ומצב, מסייע לזולת- חזק ומחזק. שופע רעיונות, דעת ותבונה, יחיד בדורו ומיוחד בכישרונותיו, באישיותו ובישרות לבו. עמנואל היה שופע שמחת חיים והתלהבות. מלא חזיונות ותקוות לקראת הקמת המדינה. אהבתו לארץ ולעם לא ידעה גבולות. הוא הישרה מאישיותו על כולנו... דור לדור יספרו מעשיו וגבורתו! דור לדור ישבחו פעולותיו! ועתה, תושב ירושלים וכל אוהביה, עצרו נא פה לרגע קט, ותנו כבוד לאחד ממגיני ירושלים הגיבורים: ראש הצופים הדתיים, שבט "משואות"- עמנואל מידב ז"ל."

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה