zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: "בכל דור ודור"

תמונת מגזין "בכל דור ודור" פורסם על ידי חילי טרופר
בתאריך 7/1/2011
בכתבה זו צפו 1576 גולשים

פרשת בוא מסתיימת באחד הצווים המרכזיים ביותר בעולם היהודי, אם לא המרכזי שבהם. הצו לזכור את יציאת מצרים - "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים"(שמות, יג, יד) מסיים את הפרשה ובעצם מתחיל ומגלגל מכאן מסר שעובר לאורך כל שרשרת הדורות.

וכאילו על מנת לוודא את חשיבות הצו ואת ערכו בעיני האל מוסיף הכתוב "והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים" (שמות, יג, טז), ללמדנו שמדובר בעניין שחורג מעבר למקום ולזמן מוגדרים וילווה כל יהודי לאורך כל השנים מדי בוקר – בתפילין אשר יונחו על ראשו ואל מול ליבו. 
רבות נכתב על הצו היהודי המכונן של זכר יציאת מצרים, אך נדמה שלפעמים צו הזיכרון נותר רק כהד רחוק למעשה עתיק שאירע לפני אלפי שנים ולא כעניין אקטואלי ומחייב גם בימינו.

החובה לזכור את יציאת מצרים ולהעביר אותה מדור לדור חורגת כמובן מהחשיבות של ההלל וההודיה על הנס שעשה לנו אלוהים. היא גם חורגת מעבר לצורך להזכיר לנו רק באופן תיאורטי שגם אנו היינו פעם עבדים.

נדמה שהחובה לזכור את יציאת מצרים נועדה להזכיר לנו שגם עתה יש מי שטרם יצאו ממצרים. המילים מהגדת פסח "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" מבטאות את ההבנה העמוקה שהעבדות והחוליים החברתיים לא תמו לפני אלפי שנים אי שם על שפת הנילוס. כל אלה עדיין כאן. דור דור ועושקיו, דור דור ועבדיו. דור דור ועוולותיו.

שוב, אין מדובר כאן רק בחובה לזכור ולהזכיר את יציאת מצרים באופן סמלי או טקסי. יש כאן כמעט דרישה למעשים בכל דור ודור. הזיכרון נועד לחדד את רגישותנו למצוקת האחר, לסבלו ולתחנוניו. הוא מבקש לסייע לנו בבנייתה של חברה מוסרית וצודקת יותר, תוך הבנה כי מדובר בהתמודדות מעשית ויום יומית.

יש בקול המוסרי הזה כדי לעזור לנו לכרות את אוזננו לצעקת הדל, שהרי "נאקת בני ישראל" ממצרים לא תמה. גם כיום, רבים עדיין נמצאים "במצרים", תחת עול השעבוד, ממתינים לצאת מעבדות לחירות. דווקא עלינו מוטלת החובה לנקוט בפעולות שישמרו עלינו מלהפוך אחרים לעבדים או סמי-עבדים.

אמנם יש להיזהר מלהשוות בין הימים ההם לימים האלה, שהרי אחרי אלפיים שנה יש לנו מדינה עצמאית וריבונות יהודית ואין עוד עבדות יהודית כוללת. אך עם זאת, אין בכך כדי לבטל את העובדה שמסע היציאה ממצרים טרם הסתיים.

גם אם הוא הסתיים במובן הפיסי והגיאוגרפי, הרי היציאה ממצרים היא גם מסע ערכי-רוחני-מוסרי. וכל עוד יש בתוכנו מי שנאנקים תחת העול הכבד של ההתנשאות, המרדף אחרי העושר, האגואיזם והאטימות – לא נוכל להגיד שהגענו אל המנוחה והנחלה.

לצערי, בשנים האחרונות התפשטה אווירה מרפת ידיים בעשייה הציבורית. קולות מיואשים ומייאשים מבקשים לבטל כל אפשרות לשינוי חברתי וערכי משמעותי.

תנועת הצופים ושכמותה מהווים את קול הנגד. הקול המאמין, החולם והמעז. בעיני, גם אם הקול הזה פחות נשמע בשיח העכשווי, הרי שאין בכך כדי להעיד שכוחו ועוצמתו אינם מתגברים.

אין ספור מעשים טובים ושינויים משמעותיים מתרחשים סביבנו. טוב יהיה אם נחליף את הקולות המתבכיינים והמקטרים בעוד מעשים טובים. ואולי את הכוח לעשות טוב אפשר לשאוב מהעובדה שגם היוצאים ממצרים – אותם אמיצים וחולמים היו מיעוט והנה- ראו לאן הם הביאו אותנו. רוב בני ישראל טבעו בייאושם המר והעדיפו להישאר מאחור בשל הפחד משינוי, בשל היעדר אומץ ואמונה. המעטים הם ששינו את ההיסטוריה.

וההיסטוריה כידוע נכתבת כל יום מחדש ובמובנים רבים יש בה מעגליות. הסופר חיים באר כתב בהקשר זה: "מדי שנה אנו שבים וחוזרים בדיוק אל אותה תחנה שבה היינו לפני שנה, לפני מאה שנה ולפני אלפיים שנה, וגם נהיה בעוד שנה ואלף שנה – תמיד אל הנ"צ של 'זמן חירותנו'. ועל כן אנחנו יכולים לומר ביושר 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'." הצו מפרשת בוא הוא שמוביל אותנו בתוך המעגל ההיסטורי והיהודי. המסע היהודי, המעוגל במובנים רבים, נמשך ודורש מאיתנו ערנות, רגישות ועשייה מתמדת כדי שכל יום יהיה טוב מקודמו.

חילי טרופר הוא מנהל תיכון "ברנקו וייס" ברמלה, וממקימי תנועת במעגלי צדק.

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 1 תגובות | הוספת תגובה


1. תודה...
נכתב על ידי מיכל דויטש גומברוף משבט עידן בתאריך 7/1/2011 בשעה 21:35