zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: אז למה לא כל יום פורים?

תמונת מגזין אז למה לא כל יום פורים? פורסם על ידי אביטל גבריהו
בתאריך 9/3/2011
בכתבה זו צפו 3455 גולשים

יש גישה הטוענת כי בכל חג בלוח השנה היהודי במהלך השנה יש דבר מה, אולי נקרא לו סוד, שעלינו לגלות אותו ולקחת מעט ממנו לשאר ימות השנה.

מרוב עיסוק בפורימונים, בתכנון המבנה או השוקפורים, אנחנו שוכחים למצוא את הקשר לחג ולעשות הקשרים.. למה אנחנו מחנכים ומתחנכים בשבט סביב תקופת הפורים..?
 
פורים, על שם הפור-גורל שהוטל ובו נקבע כי זה היום בו יתחילו במשימת השמדת העם היהודי, הסיפור מוכר לנו, הרי 'בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו' אם כן מה מיוחד הפעם?
ובכן, נתבונן בארבע מצוות חג הפורים, שנקראים ארבעת הממים, אולי דרכם נבין מה הייחוד:
משלוח מנות, מגילה, מתנות לאביונים ומשתה.
 
משלוח מנות: נתינת 2 מנות עם שני סוגי מאכלים לפחות.
בעקבות המאורעות של שושן הבירה נצטווינו לשלוח מנות אחד לשני, לתת אוכל משלנו לאחרים ואף לקבל. אין זה פשוט תמיד לתת אבל לעיתים קשה יותר לקבל. צריך להרגיש קרבה מסוימת כדי לקבל, כדי להכניס לביתך, לשים על שולחנך דבר מה שלא יצא מתנורך שלך, שלא אתה זה שקניתו. בחג הפורים אני עמל ופועל, משקיע למען אחר אני סומך על מה שנתנו לי, אני מתחבר ומאפשר. ומה עוד?
 
מקרא מגילה: בפורים, יש מצווה לקרוא את האיגרת, את המגילה, כאילו זה מכתב שמיענו אלינו, כאילו זהו סיפורו האישי של כל קורא. בסיפור, שנראה כאגדת האחים גרים, או וולט דיסני, מתגלה סיפור של גבורת נשים, עמידה על עקרונות, הפיכה מהתנהגות פאסיבית ללקיחת אחריות, הבנה כי המקריות רוקמת מהלך משלה, התאחדות סביב אמונה ותקווה גדולה.
שאלות רבות עולות בעקבות הקריאה אבל מצוות הקריאה דורשת כי נדע את שארע, נלמד מההיסטוריה ונדרוש אותה ואת הסמלים בה.
 
המשתה: בו אנו מצווים לשבת יחדיו, בנוח, בחיק משפחה וחברים, לסעוד מהמנות שקיבלנו וקצת להרפות מקשיחותנו, ולהרשות לעצמינו פעם בשנה, להיות פחות ציניים, עם פחות חומות סביבנו.
למרות שהתחפושת נראית כעוד שכבה מעלינו, אפשר לומר שדווקא הליצן, הסופר על, ראש הממשלה שאנחנו מדמים להם, רק ליום אחד- מאפשרים לנו להיות אנחנו ממש. לאפשר לחלומות הכי פנימיים לצאת, לצחוק על עצמינו יום בשנה לעומת היום יום בו אנחנו כולנו מתגוננים ומסתירים כל מיני דברים בתוכנו. ביום הזה אני מרשה לעצמי להיות הכל, בלי פחד, בלי מחסומים של 'לא יכול', 'לא יתנו לי', פשוט להיות.
 
ומתנות לאביונים: זה היום היחיד בשנה שנאמר לנו לתת דבר מה לכל מי שפושט ידו בפנינו.
מה? איך יתכן? ואם הוא יקנה בזה דבר המזיק לו? ואם הוא מנצל את טוב ליבי?
פורים זה יום שאני נוכח בו ורק בו, המציאות שמול עיני זה מה שקיים, בלי לחשוב על 'מה יקרה?' או 'אם יקרה' או על פחד כזה או אחר, בפורים אני סומך על אנשים, לא נותן לצדדים החסומים בי לכוון את חיי וגם לא את הפחדים שלי, כי בפורים אני יכול להיות מה שאני רוצה.
 
אז מהו הסוד של פורים? קחו מכאן את שמאיר את ליבכם ויגרום לחודש הזה להיות יותר משמעותי, מחובר ומאפשר לשמוח שמחה מבפנים. זכרו שלא בכל יום פורים כי כנראה לא טוב לחיות כך כל השנה עם תחפושות ומציאות מבולבלת, אך יום בשנה לתת לכל הכתוב מעלה להיכנס חזק ולהשאיר שובל וטעם לשאר ימות השנה.
 
פורים, פור, גורל, הדבר שנראה מקרי כל כך מביא בפנינו סיפור שמלמד כי למקריות מהלך ואפילו סדר, גורם לנו להתבלבל בין מה שנראה נכון, דורש מאיתנו להרהר במציאות שלנו- ללמוד משהיה, לצאת מעצמינו ולתת, לצאת מעצמינו ולסמוך על האחר, לצאת מעצמינו כדי לחזור אל עצמינו שלמים יותר, מקבלים יותר ומוכנים למלא חובתנו, לעמינו ולארצנו, בכל עת לזולת לעזור ולהיות הצופה הפועל והנכון תמיד.
 
 
מוזמנים להיכנס לאתר עדת הצופים (הצופים הדתיים) ולהיעזר בפעולות הכתובות, להתעדכן בחדשות ולהוסיף מתגובותיכם.

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 1 תגובות | הוספת תגובה


1. מאוד אהבתי [8
נכתב על ידי מיכל דויטש גומברוף משבט עידן בתאריך 10/3/2011 בשעה 14:57