zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: שני ימי שואה??

תמונת מגזין שני ימי שואה?? פורסם על ידי צוות העדה
בתאריך 28/4/2011
בכתבה זו צפו 1020 גולשים

שני ימי שואה?

מתוך מאמר של הרב שלמה ברין

במרוצת השנים, בעזרת הטקסים הממלכתיים ובהשפעתם של כלי התקשורת, הולך יום השואה הממלכתי בכ"ז בניסן ותופס מקום מרכזי בהנחלת השואה בעולם היהודי בארץ ובעולם. הוואקום שהותירה היהדות הדתית הממוסדת בדפוסי זכרון ברורים וממשיים ביחס ליום זכרון לשואה, מתמלא ע"י יום השואה הממלכתי 'החילוני' שהופך להיות בעל משמעות רבה בקרב חוגים דתיים הולכים ומתרחבים. למרות ההסתייגויות המוצדקות מציון יום השואה בכ"ז בניסן שתוארו לעיל, דומני שאין כמעט בית ספר ממ"ד או קהילה ציונית דתית שלא משתתפת באופן פעיל בזכרון השואה ביום זה. כשם שהבינה הרבנות הראשית דאז, אפשר וצריך להבין את הצבור הדתי שרוצה להיות חלק ממיליוני יהודים בארץ ובעולם המציינים בתחושה עמוקה של שותפות גורל את השואה הנוראה ביום זה. באינטואיציה אחראית מבין חלק גדול והולך בצבור הדתי שלא ניתן להפוך את יום כ"ז בניסן לסלע מחלוקת והתבדלות בין דתיים וחילוניים. מצאנו בדברי חז"ל שחכמים השלימו, בדיעבד, עם מנהג שפשט בעם אף שרוחם לא הייתה נוחה הימנו "ולא מיחו בידם חכמים"[17]. שמא אף כאן, כשנוהגים העם לציין את זכרון השואה בכ"ז ניסן לא יימחו חכמים בידם.

כך התגלגלו הדברים. כתוצאה מהזדהות עם אירועי יום הזכרון הממלכתי לשואה מחד ועם המחוייבות להחלטת הרבנות הראשית ליום הקדיש הכללי בעשרה בטבת מאידך, מתקיימים בידינו למעשה שני ימי זכרון לשואה. בשורות הבאות אבקש לבטא מבוכה אישית לנוכח כפילות זו. עצם כפילות יום הזיכרון לשואה מעוררת תחושה מלאכותית, כאילו יש זכרון אזרחי ממלכתי ויש זכרון דתי שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת. ואילו יום הקדיש הכללי היה נחלת הרבים החרשתי, אולם תחושת המבוכה גוברת כשאני רואה שיום הקדיש הכללי בעשרה בטבת הוא נחלתם של יחידים, רבבה או שתים לכל היותר. החרדים אינם מקבלים אותו, הציבור הכללי החילוני אינו מקבל אותו והמסורתיים ברובם מתעלמים ממנו. אני מוכן להסתכן בהערכה כי אפילו חלקים רחבים בצבור הדתי לאומי אינם נוהגים בעשרה בטבת מנהגי זכרון כלשהם. מלבד ניצולי שואה אומרי קדיש שהולכים ומתמעטים, רק בתי ספר לסוגיהם ובתי כנסת קהילתיים מובהקים מקיימים פחות או יותר את הוראות הרבנות הראשית לתוקפו של יום. בכך, מתעצב למעשה יום שואה מיגזרי ואירועי עשרה בטבת לזכרון השואה שהמוני בית ישראל נעדרים מהם הפכו למעין מדורת שבט. בהיזכרות סקטוריאלית כשלעצמה אין כל פגם, אולם במה שנוגע לזכרון השואה יש בה משהו צורם עד מאוד. אין לך דבר שמבטא את אחדות הגורל היהודי ההיסטורי כמו השואה, ואין לך דבר שמבטא אנטיתזה לשואה כמו הנצחתה הסקטוריאלית בידי חוג מסויים, ביום מסויים שלא מקובל בציבור הרחב.

"כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה והאמת והשלום אהבו"

17] תוספתא כתובות פ"א מובאת בגמ' כתובות ג: ובירושלמי שם פ"א ה"א.

פרסם כתבה »