zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: להיות ניצול שואה

תמונת מגזין להיות ניצול שואה פורסם על ידי צוות העדה
בתאריך 28/4/2011
בכתבה זו צפו 2600 גולשים
נכתב במקור על-ידי ראיון של יעל נובוגרוצקי ובילי שילה ופורסם כאן

 

הרב יהודה עמיטל מתראיין באתר יד ושם

ראיינו: יעל נובוגרוצקי ובילי שילה

 

האם הגעת, לאחר השואה, למסקנות נוספות בנוגע לעולמך הדתי?
אני לא יודע על מסקנות. מסקנות זו פרשה גדולה מאוד וקשה מאוד. אבל זה צריך להעסיק אותנו. השואה לא בתודעה, רוצים להשכיח. לאילו מסקנות צריכים להגיע? אני נשארתי במסקנה שאני מאמין, זו מסקנה אישית שלי. המסקנה שלי היא שאני ממשיך להאמין בקב"ה. אבל הנושא הזה מעסיק אותי. אני מתפלל ויש לי בעיות. אני חושב לפעמים איך התפללו את התפילות האלה באושוויץ. מידי פעם אני נזכר, ביום כיפור, בראש השנה, אני אומר "אתה בחרתנו" וזה מעסיק אותי. אחד הדברים שאני שואל את עצמי: איך אנשים התפללו? ראיתי אנשים שהתפללו אחרי המלחמה. ניצולים שבאו לעיר ולא מצאו את הילדים שלהם, את המשפחה שלהם. ראיתי איך הם התפללו ועל זה אני חושב כל הזמן, איך התפללו "נשמת כל חי תברך את שמך על החסדים" איך התייחסו לזה. זה מעסיק אותי. אני לא אומר שיש לי תשובה, אבל זה צריך להעסיק את האדם הדתי החושב. אני חושב שמפחדים מהשאלות האלה. בגלל שלדבר אין תשובה, לא מתמודדים איתו?

אתה חושב שהיום, אחרי השואה, לשואה יש השלכות על העולם האמוני?
יש השלכות על כל החיים שלנו. כל מה שיש בארץ זה קשור לשואה, הכל מושפע מהשואה באופן בלתי מודע. זה משחק תפקיד גדול בחיים שלנו בארץ – כל פחד הקיום, ההישרדות.

מה, לדעתך, המקום של השואה בעולם הדתי שלנו היום?
בשנים הראשונות, כשהגעתי לארץ, נתקלתי בביטויים של "לא צריכים לדבר על זה". כשנסעתי פעם באוטובוס ישב על ידי איזה צעיר מקיבוץ חילוני, פליט שואה שהתחיל לספר על מה שקרה לו. היה שם איזה יהודי ירושלמי שאמר: "הם צריכים לשכוח, לא לחשוב על כל זה". אני לא יכולתי להאמין לזה. אבל הבריחה הזו. גם היום יש בריחה מהשואה ולא מתמודדים עם השואה, לא דתיים ולא לא-דתיים.
לפעמים אני גם עומד מול תופעות משונות - מביאים דתי שאומר: "למה נהרגו כמה ילדים שם בתאונת דרכים? בגלל שלא שמרו שבת" אמרתי לו: "בסדר, אז יש לך הסבר לזה, אבל למה נהרגו מליוני יהודים? לזה אין לך הסבר. אז למה אתה מנסה לתת הסבר דתי? אז תשתוק". זה מקפיץ אותי, אבל מה אני יכול לעשות? לא תמיד אני מעיר.

איך אתה מרגיש שזה בא לידי ביטוי?
עדיין חושבים שהעולם כמנהגו נוהג, בכל העיתונים. חושבים שאנחנו חיים בתקופה הזאת כמו לפני שישים שנה. לא מבינים שמשהו השתנה בעולם הזה. אצל אנשים דתיים ממשיכים את הקו כשהיה לפני שישים שנה. סימן שקשה היום להתמודד עם השואה.

מה אתה חושב שהיה אמור להשתנות?
השואה היתה צריכה להעסיק גם את היהודים הדתיים, זו היתה צריכה להיות הבעיה המרכזית איתה מנסים להתמודד. יש היום יהדות בה לא מדברים על השואה, בורחים מהשואה. הם לא חיים את השואה, לא מפנימים את השואה. כל הציבור - מבחינה אמונית וגם מבחינה תרבותית. אדם תרבותי לא היה יכול להעלים עין, להתעלם מהשואה.
כל השנים, ובמיוחד בשנים האחרונות, אני מדבר על השואה בכל הזדמנות. אבל אני לא שומע שיהודים אחרים מדברים. מה זה חשוב אם הייתי שם או לא? לא מדברים על השואה, זה לא מעסיק אותם. יש היום בעיות, אתה מסתכל מה קורה בעולם התרבותי, מנסים להסביר שאנחנו כמו הנאצים. זה גם מראה שהם לא מסתדרים עם השואה ומחפשים לנקות את מצפונם. אסור להגיד שישראל מתנהגים כמו הנאצים. לכל ההשוואה הזאת אין בסיס הגיוני כלשהו. מה שכואב שיש גם יהודים שמנסים להיות אוניברסליים ומדברים גם בצורה כזאת.

האם אתה מאמין שלעם היהודי יש תפקיד נוסף בעקבות השואה?
אנחנו צריכים להעביר את השואה לתודעת האנושות. הדבר הזה צריך להעסיק אותנו כבני אדם. אפשר לעבור לסדר היום אחרי כל מה שהיה? אפשר להמשיך? קרה משהו. זה דורש מאדם מהפכה רגשית לתקופה מסוימת.

אתה חושב שיש לנו חובה מוסרית יותר מעמים אחרים בעקבות השואה?
אני חושב שזה דורש מאיתנו יותר מוסריות, יותר התייחסות לאחר.

כרב וכמחנך, איפה אתה רואה את ההשפעה של השואה על הדרך החינוכית שלך?
ראשית כל, לקחתי על עצמי להיות ראש ישיבה משום שידעתי שאני צריך למלא את מקומם של כל מיני חברים שלא ניצלו. זה נתן לי כוח לעשות משהו. העובדה הזאת שאני בין הבודדים שנשארו, זה נתן לי כוח. אחרת לא הייתי מקבל על עצמי תפקיד כזה. אני לא בא מבית רבנים ומנהיגים. אשתי באה ממשפחת רבנים מפורסמת. אני בא ממשפחה פשוטה, מה פתאום קיבלתי על עצמי לבנות איזה מוסד גדול כזה? אני גם קיבלתי על עצמי תפקידים ציבוריים לפני כמה שנים. בתנועה הדגשתי הרבה את הצד המוסרי והייתי אחר כך גם באופוזיציה לחלק גדול מהציונים הדתיים. מה שנתן לי את הכוח זו העובדה הזאת שאני צריך למלא את מקומם של אחרים שלא הגיעו לכך.
כל מה שאמרתי זה מעט ממה שאני מרגיש, אבל אני לא מסוגל להגיד יותר. זהו זה.

 

הרב יהודה עמיטלהרב יהודה עמיטל

הרב יהודה עמיטל (קליין) נולד בשנת תרפ"ה (1924) בטרנסילבניה, שהיתה שייכת באותה התקופה להונגריה. לאחר הכיבוש הנאצי, נלקח למחנה עבודה בו שהה כשמונה חודשים. הוא שוחרר בשמחת תורה תש"ה (9 באוקטובר 1944) ועלה ארצה, שריד יחיד למשפחתו. בהגיעו לארץ, המשיך את לימודיו בישיבת 'חברון' והוסמך לרבנות על ידי הרב איסר זלמן מלצר. יום אחרי הכרזת המדינה, התגייס לצה"ל ולחם במלחמת העצמאות.
הרב עמיטל למד ולימד בפרדס חנה והקים, יחד עם חותנו הרב צבי יהודה מלצר, את 'ישיבת הדרום' ברחובות. לאחר מלחמת ששת הימים נקרא לכהן כראש ישיבת ההסדר 'הר עציון' שבגוש עציון.
היה ממייסדי תנועת מימד בשנת 1988 ובשנת 1995 כיהן כשר בממשלה.
לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים, חזר להתמסר לעבודתו החינוכית כראש ישיבת ההסדר 'הר עציון'.

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה