zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: אש קודש

תמונת מגזין אש קודש פורסם על ידי אביטל גבריהו
בתאריך 29/4/2011
בכתבה זו צפו 2431 גולשים

'יודעים אתם איך נעשיתי חסיד? האדמו"ר מפיסצ'נה הוציא את נשמתי מתוך גופי, כיבס אותה, ושפשפה והדיחה ומרקה במים זכים וטהורים והחזירה לי אחרי כן נקיה מכל רבב' (בשם אחד מאדמורי פולין, 'תולדות המחבר',חובת התלמידים , עמ' רפ')

יום השואה, הוא יום של זיכרון. זיכרון של מה? של השואה? של האנשים? של הזוועות? של החיים שהיו ואינם?
תמונות קשות שעולות לנגד עינינו, מנסים אנו להכיל כמה שיותר מספרים, שמות, סיפורים של מספר שנים מזעזעות בזכרון עמינו ובהסטוריית העולם.
השואה והזוועות ארכו כ6 שנים אך עשרות ומאות שנים של מסורת, משפחות, סיפורי עם וניגונים היו מנת חלקם של החיים אשר היו ואינם..
 
בכל שבת, בשעת התפילה, היה קם האדמו"ר של קהילת פיאסצנה בגטו ורשה ודורש את פרשת השבוע.
 
כך היה מקובל בכל קהילות היהודים ברחבי העולם, הרב מספר על מה שקראו בתורה, כל שבוע קטע אחר מתוך חמש החומשים. היה מקשר זאת לאקטואליה, לענייני הקהילה או לנקודות מרכזיות אחרות, אבל דרשות אלו של האדמו"ר בגטו -בגלל המקום והזמן שנאמרו בהם יוצאות מן הכלל.
 
האדמור מפיאסצנה, הרב קולונימוס קלמיש, נולד כילד למשפחה חסידית, נצר למשפחה מיוחסת מאוד. בנם של חנה ברכה ורבי אלימלך שפירא. הוא למד תורה, נישא בגיל 24 והוסמך לרבה של פיאסצנה. עיירה קטנה מדרום לוורשה.
 
 
לפני שנמשיך, מתוך ויקיפדיה, נסביר מעט על חסידות מהי:
החסידות היא תנועה רוחנית-חברתית יהודית, שהתעוררה באמצע המאה ה-18. מחוללה העיקרי של החסידות הוא הבעל שם טוב, שזכה בשם זה בעקבות רפואות שנתן וסגולות שניחן בהן. הגותה של החסידות, בפרט בדורותיה הראשונים, מתאפיינת בשאיפה לראות את האל בכל תחום בחיים. לעבודת האל בשמחה, אהבת ישראל והחיבור אל הצדיק-הרב שעזר לכל חסיד להגיע אל עומקו ובכך לדבוק באל. הצדיק, בדורות מאוחרים יותר, נקרא אדמו"ר- ראשי תיבות של אדון, מורה ורב.
בימים ההם, בין שתי מלחמות העולם, החסידות לקתה בהחלשות כוחותיה. תהפוכות בעולם כגון הקומוניזם, הסוציאליזם היו גורם משיכה עבור הנוער שמצא פחות ענין בהמשך תורת החסידות.
 ר' קולונימוס התעסק רבות בשאלות חינוך, כתב ספרים, קיבץ שיטות וטיפים עבור תלמידים להתמודד עם בעיות ריכוז, עצלות, קושי להתעורר בבוקר ולחזק את הקשר עם בורא עולם. וכך כותב בהקדמת ספרו "חובת התלמידים":
 
"לא די ללמד את הנער רק שחוב עליו לשמוע לקול המחנך ותו לא כי לא יועיל בזה הדבר, כי לסוף יראה את רבו למתנגדו לעריץ זר עליו. העיקר הוא להכניס בליבו דעה זו שידע שהוא, הנער בעצמו, הוא עיקר המחנך (ר"ל החניך הוא המחנך העיקרי של עצמו)..."
 
עם קריאת כתביו, נדמה שהוא כתב אותם אלינו, כל כך רלוונטיים ומדברים בשפתינו, כתביו בהירים ונאורים. אבל רבות עבר האדמור וקהילתו מאז כתיבתו של ספרי החינוך ההם ועד לימינו.
 
עם פרוץ מלחמת העולם השניה, עבר האדמור עם קהילתו לגטו ורשה.
דרשותיו, כאמור, בכל שבת וחג היוו מקור לשאיבת כוחות עבור חסידיו בגטו. לאחר כל שבת היה מטמין הרב את הדרשה בבקבוק באדמה וכך נמצאו הדרשות לאחר המלחמה.
 
לפי עדויות שונות, האדמור ומרבית הקהילה ניצלו מן הפינוי וההשמדה לטרבלינקה אך כנראה שנלקח האדמו"ר למחנות עבודה ליד לובלין שבפולין ושם נרצח. קהילתו גם היא לא שרדה.
 
סיפור זה הוא אחד והוא לא מספר דוקא את שנות השואה והוא כה עצוב. חורבן של עולם, של חיים, של תקווה.
 
דרשותיו של האדמור מפתיעות באופטימיות, בחיזוק, בכוחות. ניתן לראות את התפתחות הדרשות בהתאם לזמנים: האדמור בתחילה אומר כי בעבר כבר נראו לעם ישראל צרות שכאלו אך כעבור שנה וחצי הוא מוסיף הגהה (בתאריך יח כסלו תש"ג)
 
"הגה: רק כהצרות שהיו עד שלהי דשנת תש"ב היו כבר, אבל כהצרות משונותומיתות רעות ומשונות, שחדשו הרשעים הרוצחים המשונים עלינו בית ישראל, משלהי תש"ב, לפי ידיעתי בדברי חז"ל ובדברי הימים אשר לישראל בכלל, לא היה כמותם, וה' ירחם עלינוויצילנו מידם כהרף עין".
 
מי יתן ונזכה להתעלות מעל חשכות שהאנושיות שבנו יכולה להביא אותנו.
שנקיים חיים ונאפשר קיום חיים של כל אחר וששואה לא תקוים לעולם באף עולם.

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 2 תגובות | הוספת תגובה


1. לקרוא את זה מהצד הזה
נכתב על ידי מיכל דויטש גומברוף משבט עידן בתאריך 29/4/2011 בשעה 22:54
2. יום השואה - עדת הצופים
נכתב על ידי יוסף גולדמן משבט יהודה בתאריך 30/4/2011 בשעה 22:49