zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: דתי נורמלי

תמונת מגזין דתי נורמלי פורסם על ידי יוחאי עופרן
בתאריך 15/9/2011
בכתבה זו צפו 4119 גולשים
נכתב במקור על-ידי קול צופייך ופורסם כאן

בשנת 1964 נדרש השופט האמריקני פּוֹטֵר סטיוארט להכריע בשאלה האם סרט מסוים נגוע בפורנוגרפיה. בשביל לעשות זאת היה עליו להגדיר מהי בדיוק פורנוגרפיה. ותשובתו לשאלה זו מצוטטת מאז בהקשרים שונים, הוא השיב: "איני יודע מה ההגדרה המדויקת של פורנוגרפיה אבל אני בהחלט יכול לזהות אותה כשאני רואה אותה".

בהשראתו של סטיוארט התחוור לי שאני ממש לא יודע מהי ההגדרה של "דתיוּת נורמלית" אבל אני בהחלט יכול לזהות אותה כשאני נתקל בה. בעצם הרבה יותר קל לי לזהות דתיוּת חולה, מעוותת ולא נורמלית, ונדמה לי שבזמן האחרון אני נתקל בה בתדירות מבהילה.

לוּ רצינו בכל זאת לנסות להגדיר מהי דתיות נורמלית על דרך החיוב היה עלינו להגדיר תחילה מהי "נורמליות", והיינו נאלצים לומר שהנורמליות נקבעת לפי הנורמה – והנורמה נגזרת מהתנהגותו של רוב הציבור ברור שהגדרה כזו לנורמליות היא בעייתית מאוד ובפרט כשמדברים על להיות דתי במאה ה-21.

בנוסף לכך, היה עלינו להגדיר גם מהי "דתיות" או "דת", ולשדה-המוקשים הזה ממש לא מומלץ להיכנס שכן במהלך ההיסטוריה נשתברו בו אלפי קולמוסים ונתרוקנו בגינו רבבות מיכלי-דיו וטונרים למדפסת אך הגדרה מוסכמת לא נמצאה. אדרבה, ככל שרבו הניסיונות למצוא הגדרה כזו – התרבו גם ההגדרות.
(די בחיפוש קצר בגוגל של "דת וכדורגל" כדי להבין שהדת הגדולה בעולם היא לא מה שחשבתם ושאם ניצמד להגדרות מילוניות אז נגלה שכל אדם בעולם, גם גדול האתיאיסטים, הוא בעצם דתי אדוק).

זה לא סוד שתנועת הצופים הדתיים זכתה לתדמית של "חפיפניקיות" ובעיני רבים מייצגים חניכיה חוסר הקפדה וחוסר-רצינות ביחסם לקיום מצוות ולשמירת הלכה. על-אף שמתוכה יצאו בני תורה ואנשי-מעשה המקפידים על קלה כחמורה – יש כאלו שסבורים שהדבר קרה למרות ולא בגלל המפגש עם התנועה. במשך השנים הרהרתי בדבר, ומסביבי רחשו קולות השואלים: היכן השאיפה למצוינות? לטוטאליות? ל"מסירות נפש" בקיום ההלכה?

עם השנים השבתי לעצמי שאכן יש הרבה מה לשפר וישנן עוד הרבה מדרגות רוחניות שאליהן עלינו (כמעט כמו כל אדם) לשאוף לטפס אבל, יחד עם זאת, רוח של שפיות ייחודית מנשבת מהעולם הערכי והחברתי של אנשי הצופים ודומיהם, ודווקא בקרב רבים מהם מצויה במינונים גבוהים אותה "נורמליות" אבודה ונכחדת. הרוח הזו נושאת בחובּה ערכים נאצלים בצד שפיות מאוזנת, מתינות, סובלנות, ערבות הדדית ומעורבות בנעשה במדינה מתוך תחושת שייכות ולא מתוך עמידה מנגד. רוח זו מתריסה כנגד הקנאות, הקיצוניות, חוסר-השוויון והבדלנות אשר הם נחלתם של רבים מבין הדתיים.

לאחרונה גם מצאתי אסמכתא להרהורי ליבי בספר ישן בשם "מסתרי ים התלמוד" שראה אור לפני כ-120 שנה. מחבר הספר, הרב ירוחם פישל זובלדובסקי, חידד עבורנו תובנות חשובות שעוזרות להבין – שוב, על דרך השלילה - את פשרה של אותה נורמליות חמקמקה:

... דהנה ההמון והבוערים בעם אינם מבינים בשום דבר רק על הסגולות החיצוניות ולא על הסגולות הפנימיות, על-כן חושבים בדעתם כי תכלית בריאת האדם הוא רק לעסוק בתורה ועבודה, ואינם מעלים על לבם מאמרם ז"ל: "אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין אלוה" ... ואינם מעלים על לבם ללמוד על מנת לקיים מצוות האלו שצוונו הבורא יתעלה בהם בין אדם לחבירו. עיקר למודם כדי לידע הפלפול ולהתנאות בהם לפני ההמון עם, ועבודה נקרא אצלם עבודות אשר לא צוותה אותנו התורה בהן, ולא מוזכרות כלל לא...

בבלי וירושלמי... רק שהם חוקים בדויים... אוֹי לתורתם וָי לעבודתם, כי עליהם נאמר: "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחוק ממני", רצה לומר כי עיקר עבודתם הוא רק "בפיו ובשפתיו" את זה אוכל ואת זה אינו אוכל, "ולבו רחוק ממני" הוא הנקודה העיקרית והיא היראה והאהבה האמיתית להשם יתברך, על זה אינם משגיחים כל עיקר. ואל זה רמז הש"ס: "אלו בני אדם שְיקרים הם בעולם הזה", לפי שבני אדם טועים בהם ומחזיקים אותם לצדיקים... כי ההמון מאחינו ב"י אינם משגיחים רק על החיצונות, על-כן הם מקדישים כפי הנראה לעיניהם להאיש הלובש מצנפת שער על ראשו, ועוסק בתורות ועבודות בדויות ומזויפות אשר לא ציוה השם יתברך בהם.

אלו האנשים הם בעולם הזה מהעליונים ובעולם הבא - בעולם האמת - המה מהתחתונים. "ותחתונים למעלה", רצה לומר אלו העוסקים בתורה אמתית ובעבודת אמת ועובדים השם יתברך בכל לבבם ובכל נפשם והם בעולם הזה מהתחתונים כי הם אינם מכובדים בעיני הבריות, יען כי העבודה האמתית תלויה רק בלב ובמחשבה ואינו יודע מזה רק הבורא לבדו, ואין לההמון שום השגחה בהם.

בפרשת שופטים קראנו לא מזמן את האיסור: "לֹא-תִזְבַּח לַה' אֱ-ֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע" והתורה מבארת את סיבת האיסור: "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ-ֹהֶיךָ הוּא".

לכאורה, נראה שאיסור זה הוא עוד אחד מאותם פסוקים שאינם רלוונטים בימינו - במציאות שבה כלל לא מקריבים קורבנות. אך במבט שני ניתן - על דרך הדרש - למצוא בפסוק זה מסר עכשוי ואולי אף נצחי. (ואם נבין לעומק את משמעותה של הקרבת קורבנות – נגלה שאולי זה בכלל לא דרש אלא פשט).

מעניין שהתורה אינה מסתפקת במילה "מום" אלא מפרטת לנו מהו: "כל דבר רע!". אם תרצו, התורה אוסרת עלינו לתת לדברים רעים ומתועבים להיות שגרירים או נציגים שלנו לפני כסא הכבוד. ובמילים אחרות: אסור לנו לתת לרעיונות רעים רקובים ומפלים להתנוסס על הדגל הדתי שלנו.

התורה מצווה אותנו "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" ואונקלוס מתרגם "שלים תהא" ובכך הוא מבאר שעלינו לשאוף להיות שלמים עם עצמנו, ובלי כל רגשי נחיתות להכיר בטוב, במבורך, בצודק ובמוסרי שמביאים אורח חיינו, תפיסותינו ואמונותינו לעולם.

 

שנה טובה!

 

יוחאי עופרן, בוגר שבט משואות - גדוד אתגר. נשוי לטל ואבא ליפתח. מורה בתיכונים הרטמן ופלך בירושלים. 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה