zofim.org.il
  
 


 
מחלקת צמיד
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת צמיד » ארכיון הכתבות » כתבה: לא לגעת

תמונת מגזין לא לגעת פורסם על ידי שני פרל
בתאריך 30/11/2011
בכתבה זו צפו 3733 גולשים

''אם אינך רואה את האדם

אשר מאחורי הפגם

מי הוא העיוור?

אם אינך שומע

קול קורא ומתייאש

מי הוא החירש?

אם אינך מקבל את אחותך

ומוציא אותה מהכלל

מי הוא המוגבל?

אם אינכם עומדים בתוקף

על זכותם של אחרים

מי הם הנכים?''

 

לפני שנה בחרתי לשמש כמדריכת צמי''ד בשבט דן. לאחר שנה בהדרכת צמי''ד הבנתי שאיני יכולה להיפרד מאותם חניכים שליוו אותי, ביקשתי ולשמחתי קיבלתי ראשגוד צמי''ד. התבקשתי לכתוב מספר מילים על אותה חוויה ייחודית. בשבט דן ילדי צמי''ד הם ילדים הלוקים בשיתוק מוחין ובהם אתמקד. ההגדרה המקובלת לשיתוק מוחין היא הפרעה בלתי מתקדמת למוח המתפתח הגורמת לבעיה מוטורית וקושי בתנועה רצונית. זו אולי ההגדרה לשיתוק מוחין אבל מניסיון של יותר משנה אני יכולה לספר לכם כי מהגדרה זו לא ניתן להסיק דבר על ילדים בעלי שיתוק מוחין. אתם יכולים לקרוא את ההגדרה הזאת שוב ושוב, ועדיין שום דבר לא יכין אתכם לפגישה עם ילדים שלוקים בכך. אני הגעתי להדרכת צמי''ד ללא כל ידע מוקדם, לא ידעתי אפילו באיזו נכות החניכים בשבט שלי לוקים. בסמינר צמי''ד שנערך לפני פתיחת השנה, הקשבתי לדברי המדריכים, אבל אני לא חושבת שהפנמתי את הנושא. בפעולה הראשונה, אני זוכרת את עצמי מדברת לאותם נערים (בגילי ואפילו גדולים יותר) כאל ילדים קטנים. כשאתה עומד מול חבורה של נערים שזקוקים לעזרתך בפעולות פשוטות כמו, להוציא את הסנדוויץ' מהתיק או לעלות במדרגות, שמדברים בצורה לא כל כך ברורה כל ההסברים מסמינר צמי''ד נשכחים. פתאום שכחתי שמדובר בילדים שהבעיות שלהם אינן שכליות אלא מוטוריות בלבד. התרכזתי בעיקר בנכות ולא בחניכים. לאחר מספר פעולות, הדברים השתנו. הפסקתי לראות את ההליכון, כיסא הגלגלים או את הקושי בדיבור, התחלתי לראות את האנשים שעמדו מולי.זה לא דרש ממני מאמץ מיוחד, הדבר קרה באופן טבעי. ברגע שאתה מתרגל לשונות- שאיננה דבר שלילי בהכרח, אתה מפסיק לראות אותה והאדם שמאחוריה נחשף. מאותו רגע שהפסקתי להסתכל עליהם בתור שונים, השנה הזאת הפכה לאחת השנים הכי מדהימות שהיו לי בחיים. לא מצאתי את עצמי מרחמת עליהם כפי שהנחתי שיקרה לי, בכלל לא חשבתי על כך שהם נכים. הפסקתי לומר שאני מדריכת צמי''ד והתחלתי להגיד שאני מדריכה את גדוד שחר, רק גדוד שחר- לא גדוד של נכים. עד היום אני לא רואה את הילדים האלה בתור נכים אלא פשוט בתור ילדים, כמוני וכמוכם. כשהפסקתי לראות את הלקות ולרחם, גיליתי חבורה מדהימה של ילדים, חלקם חכמים יותר וחלקם חכמים פחות, חלקם מצחיקים יותר וחלקם רציניים, בדיוק כמו כל קבוצה בשבט. חשוב לציין שבכל זאת, בשל המגבלות המוטוריות יש להתאים סביבה נוחה לפעולות ולהמציא הפעלות שיהיו מתאימות יותר לחניכים. כמו שמדריך של קבוצת בנים בכיתה ד' צריך לדאוג לסביבה מתאימה ובטוחה לחניכיו גם על מדריכי צמי''ד מוטלת אחריות זו.

לאחר יותר משנה במסגרת הדרכת צמי''ד אני רוצה לאחל למדריכי צמי''ד החדשים הרבה הצלחה בתפקידם. חשוב שתבינו עד כמה אתם תורמים לילדים האלה. אף שחלקם יהיו אדישים כלפיכם בהתחלה, וגם אם זה לא תמיד נראה לכם ככה, אני יכולה להבטיח לכם שהחניכים האלה עוד ייקשרו אליכם מאוד במהלך השנה. הדרכת צמי"ד היא לא עוד הדרכה רגילה- היא אתגרית ואתם בתור מדריכי צמי"ד לא עוד מדריכים רגילים. ברגעי משבר, זכרו תמיד כמה הדבר שאתם עושים השנה חשוב ואל תבזבזו זמן על קשיים טכניים קטנים שאפשר להתגבר עליהם- אל תתנו להם לעצור אתכם. הכוח שבידיכם רב. אתם מסוגלים לשנות את החיים של הילדים האלה.

אתם המדריכים שלהם לוקחים חלק כל כך גדול בהרבה מרגעי השמחה שלהם בשנה הזאת- וזה לא מובן מאליו. זכרו שאתם הקשר הישיר של החניכים לצופים ותפקידכם לנסות ולשלב אותם עד כמה שאתם יכולים. השילוב הוא דו צדדי. חשוב שגם חניכי השבט האחרים יכירו את החניכים שלכם. עשו את העבודה הטובה ביותר בתור שגרירי הדרכת צמיד ותסבירו, אם בפעולות ואם בשיחה שגרתית עם חברים, מה היא הדרכת צמיד ומי הם הילדים שעומדים מאחורי ההגדרה של ילדים עם צרכים מיוחדים. אם תתקלו במקרים בהם לועגים לחניכים אל תפחדו להעיר ללועגים. אני מאמינה שאם גישתכם להדרכת צמי''ד תהיה חיובית ומלאת רצון לשנות ולשפר, השנה הזאת תהיה שנה מדהימה לחניכים ולכם.

 

בהצלחה!

שני פרל 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה