zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: העם דורש מחשבה חופשית

תמונת מגזין העם דורש מחשבה חופשית פורסם על ידי גלעד שור
בתאריך 29/12/2011
בכתבה זו צפו 1655 גולשים
נכתב במקור על-ידי קול צופייך ופורסם כאן

מזה חודש אנחנו מוצפים בכל כלי התקשורת במבול של ידיעות על תופעת 'הדרת הנשים' שהשתלטה על המרחב הציבורי. זר שייקלע לכאן (כמו הילארי קלינטון למשל) עשוי לחשוב שמשהו מהותי השתנה, שאיזה שינוי דמוגרפי או פוליטי משמעותי התרחש בחודשים האחרונים, או שסתם הוכרזה מלחמת אזרחים. מה שהתחיל באי-הבנה או עימות מכוון בין חייל ומפקד בקורס קצינים צבר תאוצה ובסיוע תקשורתי מאומץ הודבקו זה לזה סיפורים שונים שעוסקים רובם ככולם בציבור הדתי ולכולם הוצמדה הכותרת 'הדרה' - בין אם מדובר בשעות נפרדות בחדר כושר או באלימות גועלית כלפי ילדות ברחוב.

אדגיש, שאני בהחלט מתנגד לכל צורה של אלימות אזרחית (ומשטרתית) ובפרט אלימות כנגד נשים. גם לא מוצאת חן בעיניי האופנה שנשים חרדיות ואחרות אינן חותמות בשמן הפרטי ונמנעות מלפרסם את תמונתן בעיתון. אבל מה שתפס את עיניי בגל התקשורתי המעניין הזה - הוא התזמון. או אולי האי-תזמון. רצוני לומר - אם היו חדשות אחרות בארץ - כבר היינו שומעים על משהו. אפילו אם מרגול הייתה נעצרת שוב זה היה לוקח כותרת ראשית. אבל נראה שלקראת סוף השנה האזרחית, כשכולם שקועים בהכנת סיכומי שנה מצד אחד, מצב האבטלה שובר שיאים חיוביים, והמכס על רוב המוצרים מתבטל - אין חדשות רעות לדווח עליהם (ברוך ה'). אני לא טוען שיש כאן קונספירציה מכוונת. רק שמישהו ראה שהכותרת על החיילים שלא מקשיבים לנשים תפסה תשומת לב ומכאן והלאה כל מי שחשב על רעיון בתחום - קפץ על זה. הגדילו לעשות בערוץ 10 כששידרו 'חשיפה' על קרון רכבת שבתוכו מתנהל מדי בוקר מניין (הו לא!), אך בשל לחצי עריכה הסתפקו בתמונות מלפני 3 שנים(!) 

אבל רציתי להביא כאן דווקא מסר חיובי. 
בעיצומו של כל הבלאגן, או בעזרת ה' - לקראת סיומו - התקשר אליי השבוע חבר וסיפר לי בקול מהוסס ומגמגם שהוא רוצה.. לפגוש.. מתנחלים, או דתיים, ולדבר איתם. לעשות איזו קבוצת דיאלוג כזו. את החבר הזה, מאור, פגשתי שנה שעברה כשארגנו ביחד קבוצת חילופי שפה של דוברי עברית ודוברי ערבית שרצו לתרגל את השפה השנייה. במהלך השנה התוודענו מעט מאד לדעות "הפוליטיות" אחד של השני, אבל מאור קלט שביליתי כמה שנים בישיבת עתניאל שבעומק "השטחים" וכו'. 
עכשיו, בעיצומו של הבלאגן, סיפר לי מאור איך כשנסע לחברון לבקר חבר פלסטיני שפגש במשלחת לחו"ל, הוא מצא את עצמו חושש ליצור קשר עם המתנחלים שנסעו איתו באוטובוס. המצב הזה נראה לו מעוות.

האירוע הזה גרם לי לחשוב על ההבדל בין ההוויה התקשורתית וההוויה המציאותית שלמעשה מתקיימות במקביל אצל כל אחד. כלומר זה לא רק שהתקשורת והקמפיינים שעולים בה אינם משקפים את המציאות כפי שהיא. אלא שכל אחד מאתנו חי במקביל גם בתקשורת וגם במציאות:

כשמאור התקשר אליי, הוא אמר שהפתיע את עצמו, כי הוא לא רגיל לחשוב עליי כ'דתי' או כ'מתנחל'. בשבילו אני פשוט גלעד. בדיוק כפי שהוא איננו 'חילוני' או 'שמאלן'. כלומר בחיים האמיתיים אנחנו מתייחסים בדכ לאנשים כפי שהם. אבל מול מי שאיננו מכירים – ערבים, חרדים, מתנחלים וכו' – אנשים שאנחנו רואים רק בטלוויזיה או באוטובוס, כלפיהם אנחנו מאמצים את מה שמלמדים אותנו כלי התקשורת. שטחי וטיפשי ככל שיהיה אותו הדימוי.

אני מזמין אתכם ומאחל לכם לחיות יותר במציאות ופחות בתקשורת, ולחשוב מי הוא ה'אחר' שכלפיו אתם מוכנים לאמץ את התעמולה התקשורתית.
 
גלעד שור בוגר גדוד לפיד בשבט משואות, עורך את עלון העדה קול צופייך,
לומד מזרח-תיכון ואסלאם בירושלים ועובד בארגון NGO Monitor 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 1 תגובות | הוספת תגובה


1. צודק בהחלט!
נכתב על ידי מיכל דויטש גומברוף משבט עידן בתאריך 29/12/2011 בשעה 12:51