zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: ספרים חיצוניים וחיצוניות של ספרים

תמונת מגזין ספרים חיצוניים וחיצוניות של ספרים פורסם על ידי סיגל שטיינברג
בתאריך 12/1/2012
בכתבה זו צפו 2797 גולשים
נכתב במקור על-ידי עלון קול צופייך ופורסם כאן

חז"ל חינכו אותנו שיש דבר כזה 'ספר מסוכן'. הם הוציאו מארון הספרים ספרים שנחשדו כמסוכנים או בעייתיים. קבוצה שלמה של ספרים שבעיניהם היו עשויים להיות מסוכנים או בעייתיים ונכתבו מאמצע ימי בית שני ועד תקופת המשנה נקראו "ספרים חיצוניים". רבי עקיבא עצמו אמר שמי שקורא בספרים החיצוניים אין לו חלק לעולם הבא. אם כך – ברור שזה די מסקרן לחשוב מה מסתתר בספרים הללו.


קודם כל, מסתבר שלא כל הספרות החיצונית עוסקת בסודות. מגוון הנושאים, הדמויות והסוגות (ז'אנרים) הכלולים בכותרת של 'הספרים החיצוניים' די רחב. לפעמים אלו סתם ספרים, די דומים לכמה מספרי התנ"ך או לאגדות בתלמוד. ישנם גם די הרבה 'סיפורי אבות' קצת משונים (גם האבות משונים, וגם הסיפורים), ספרות מוסר ופילוסופיה, ספרי היסטוריה ועוד כיד הדמיון הטובה.

על פי מה החליטו שספר מסוים הוא "חיצוני"? מה גורם לספר להיות מודר (מילה פופולארית מדי בתקופה האחרונה) מארון הספרים היהודי? בעבודה שכתבתי לאוניברסיטה על ספר חיצוני ידוע יחסית בשם "בן סירא", מצאתי שאחד הקריטריונים שגרמו להחלטה הוא המילים והביטויים שהסופר השתמש בהם. כלומר, ישנן מילים "צבועות" כלומר חשודות בכך שעומדת מאחוריהן תפיסת עולם בעייתית. מי שקבע את היקף ארון הספרים שלנו לא רצה שלתפיסות עולם האלו יהיה בהן חלק. אלו מילים שמקורן בלקסיקון של קבוצות קיצוניות בעם, של כתות או של דתות בעייתיות או שמאיימות על היהדות המסורתית. דוגמה קיצונית אחת היא שיש מילים שקשורות לתפיסת עולם דואליסטית - כזאת שיש בה שני אלים (בדרך כלל אחד טוב, ואחד רע). דוגמה פחות קיצונית היא שימוש ברור במילים לועזיות, נניח מיוונית, ולעתים כולל כניסת רעיונות יווניים (שהם האויב, כמובן, ככתוב: "יוונים נקבצו" וגו') או חלילה פרסיים.

זה מעניין, כי הספרים האלה נחשדים בעצם שהם סוג של תעמולה נסתרת, כזו שלא תמיד מבחינים בה ממבט ראשון. תמיד קל להכחיש מניעים נסתרים שמיוחסים לשפה, ולומר שזה היה בתמימות, או שזו הייתה רוח התקופה, או כל תירוץ אחר. תמיד אפשר לטעון שזו רק החיצוניות של הספר, רק הכלי, וזה לא משפיע על הרעיונות שבפנים או על הקורא. אך חז"ל היו די נחרצים לקבוע שספרים כאלה לא ייכנסו.

מצד שני, חשוב לציין למרות כל הטענות כנגד ספר בן סירא, יש הרבה מאוד ציטוטים שלו בתלמוד ובראשונים. כלומר, הוא נחשב ספר חיצוני, אבל הרעיונות שלו חדרו עמוק למסורת שלנו. אחרי הכול, הוא לא פסול.

לפני כמה שבועות נוכחתי בערב שעסק בספר "תורת המלך". למי שלא בעניינים, או שכבר הספיק לשכוח מרוב המהפכות שקורות כל שני וחמישי בתקשורת הישראלית, מדובר בספר הלכה מאוד שנוי במחלוקת שיצא לפני כשנה, ועכשיו נאסר לפרסום כי הוא נמצא בחקירה תחת האישום שהוא ספר הקורא להסתה לרצח. יש פה ניסיון להגדיר ספר כמסוכן.

הספר עוסק בשאלה ההלכתית (לא בשאלה המוסרית) 'באילו נסיבות מותר להרוג גויים?'. נשמע מופרך? ספר בלשון הלכתית, עם ציטוטים מהגמרא, משו"תים שונים וספרי הלכה מקובלים שמנסה להוכיח שההלכה מתירה פגיעה בגויים במקרים שהם לא "פיקוח נפש" או "דין רודף" בהגדרה הרגילה שלהם. בכל מקרה, בלי להיכנס לדיון הפוליטי שסביב הספר - כמובן ש'בגויים' הכוונה לערבים. זה מעניין כי מדובר כאן במקרה הפוך מהמקרה של הספרות החיצונית: כדי להוכיח משהו, שלדעתי, הוא לחלוטין לא ברוח ההלכה, נעשה שימוש בשפה הלכתית, שגורמת לדברים להיראות מנומקים ובעלי תוקף. גם כאן יש תעמולה נסתרת, בה בעזרת שפה הלכתית מכניסים רעיונות לא הלכתיים בעליל (על משקל לא חוקית בעליל שמתנוסס מעליה דגל וגו' ) למיינסטרים. כאן ניתן לומר שישנה הנחה שאם ספר נכתב בשפה הלכתית, כלומר החיצוניות היא הלכתית (כמובן כריכת הספר חומה עם כיתוב מוזהב - סימן היכר קבוע של ספרי הלכה)- אז גם התוכן הוא בטוח הלכתי.

הבאתי לעיל שני סיפורים של ספרים מודרים: אחד מימי בית שני, ואחד משנה שעברה. בראשון, החיצוניות שלו מחשידה את הפנימיות שלו. בשני, החיצוניות שלו מכשירה את הפנימיות הבעייתית שלו. האם בן סירא באמת כתב רעיונות בעייתיים לתקופתו, או שסתם התקשט בחיצוניות לא כשרה? האם "תורת המלך" שמציג רעיון לא מוסרי יכול להפוך להיות "כשר" בעקבות השפה בה הוא משתמש? התשובה, בעיני, לשתי השאלות היא: איטצ קומפליקייטד. השאלה הרבה יותר מורכבת. השפה יכולה לגלות והשפה יכולה להסתיר. כמו אז, גם היום יש התלבטות תמידית לגבי מה נחשב מקובל, ומה מחוץ לגדר.

אסיים בתהייה: האם אנו יודעים לקרוא נכון ולעומק? האם 2,000 שנה אחרינו יגידו עלינו שהדרנו את הדברים הנכונים?


סיגל שטיינברג, בוגרת גדוד יובל בשבט משואות, מדריכת שכבה בלהבות, מורה ללשון, מפתחת יוזמות ומנסה לעשות שלום בזמנה הפנוי.

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה