zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » כתבה: שלושה דורות בעדת הצופים

תמונת מגזין שלושה דורות בעדת הצופים פורסם על ידי נעמה בן אליהו
בתאריך 17/2/2012
בכתבה זו צפו 4227 גולשים
נכתב במקור על-ידי עלון קול צופייך ופורסם כאן

סבא שלי, יהודה קדרי- גדוד עמנואל, שבט משואות: 


למדתי בבית הספר 'מעלה' בירושלים. שבט משואות היה ממוקם בחצר בית הספר, המחסן של בית הספר היה מחסן הסנדות שלנו ולכן רוב חברי מבית הספר היו בשבט משואות. כילד בכיתה ד' זה היה השיקול הראשוני שלי, מעט ילדים הלכו לבני עקיבא וכמעט ולא היו כאלה שהיו ב'עזרא'. אז לא היו לנו הרבה פעילויות אחרי בית הספר, גמרנו ללמוד בצהריים ולא הרבה הלכו לחוגים. אני הייתי בחוג כדורגל וניגנתי, נשאר לי הרבה פנאי להיות חניך נלהב, אחר כך מדריך וגם בוועדת צופיות.

הזיכרון הכי טוב שלי הוא הג'מבורי. כשהייתי בן 15 לקחתי חלק במשלחת הצופים הישראלים הראשונה שיצאה לחו"ל. הופענו בכל רחבי אירופה, בתום המסע באירופה הגענו לאנגליה לג'מבורי עצמו. בגלל שהיינו המשלחת הראשונה שימשנו כ'דוגמנים' למדי החאקי הראשונים שעוצבו בשביל צופי ישראל. נבחרתי לפגוש את מלכת אנגליה שהגיעה לביקור במחנה, היה יום שישי בצהריים וגיליתי שאם אסע לפגוש אותה תיכנס כבר שבת והייתי, כחניך הדתי היחיד במשלחת, חייב לוותר. לפני כמה שנים חגגנו 50 שנה למשלחת הג'מבורי של 1958. נהניתי לראות את ילדי, ונהנה לראות את נכדי עם חאקי פועלים ושמחים בתנועה.

אמא שלי, הילה (קדרי) בן אליהו – גדוד סיני שבט משואות: 

החוויה הכי אהובה עלי הייתה ערבי שירה סביב המדורה שנמרחים עד הבוקר. חלק עסוקים בלחקות את להקת כוורת, חלק עם השירון ביד, חלק בלי השירון ביד כי יודעים אותו בעל פה, חלק ישנים, חלק מוציאים את תפוחי האדמה מהאש. חוויתי את הצופים דרך המוסיקה, ועד היום יש שירים מסוימים שכשאני שרה אותם יש להם ריח של תפוח אדמה שרוף...

משואות, כמובן שמשואות. ה-שבט של ירושלים באותה תקופה. 1 מכל קצוות העיר הלכו בשבתות לשבט שהיה במרכז העיר, והיה אבן שואבת לכל מי שרצה תנועת נוער ולא מתנ"ס של ילדים, ולא סניף של מפלגה. לכל מי שהיה לו חשוב הרעיון הצופי, המפגש, והאמונה שבהלכה יש גם מצוות שבין אדם לחברו שצריך לעבוד עליהן, בלי לוותר על בין אדם למקום.

תמיד היינו מיעוט. בכיתה, הרוב היו בבני עקיבא ואנחנו היינו צריכים להתנצל ולהסביר שלצופיות יש ערך בפני עצמה ושיצירת מפגש עם העולם החילוני רק מחזקת את הזהות שלנו כצופים דתיים. בצופים, היינו מיעוט דתי, ואני זוכרת את עצמי קמה לדבר בועידת הצופים הארצית ברמת יוחנן ומסבירה שאי אפשר להכריח אותנו להוריד מההבטחה שלנו את "נאמן לה'", ושאם יש לנו פיצול אישיות נלך לבד לפסיכיאטר... כדי לא להרגיש בודדים היינו זקוקים לעדת הצופים, ואני שמחתי להיות שותפה ליצירת אירוע "היסטורי": קורס ההדרכה העדתי הראשון.

ואני עצמי:

טוב, אחרי כל המילים הגבוהות והסיפורים הנוסטלגיים עכשיו תורי. אחרי שני דורות בשבט משואות "בגדתי" במסורת המשפחתית ואני בשבט יהודה. אבל כמו אמא וסבא השבט הוא חלק גדול מהחיים שלי. אצלנו זה כבר כמעט בלי תפוחי אדמה שרופים וערבי שירה אבל עדיין יש את אותה הרגשה: הרגשה שכשמגיעים לשבט זה החברים הכי טובים. הרגשה שאם אני חלק מהקבוצה הזאת, שכב"ג יהודה- אני ממש יכולה להיות גאה. שבט שמעורב בקהילה, שהולך עם האידאולוגיה של המקום שאנחנו חיים בו, שעובד כל כך קשה כדי שלכולם יהיה טוב בו.

שבט יהודה –חוגג השנה יומולדת 20. אנחנו אולי עוד לא בגיל של משואות, אבל גם לנו יש בוגרים. כבר אפשר לראות בוגר נשוי הולך עם הילד שלו בשבת אחרי הצהריים בישוב, לראות את החיוך שלו כשהוא בא לעזור במחנ"ק, לראות את המרכזים שהם כבר בוגרים של השבט, להתחיל לראות את מה שאנחנו נהיה בעוד כמה שנים.

מעבר לזה שטוב לי להיות חלק מהשבט, אני שמחה להיות חלק מהעדה, מהתנועה- וביחד מכולם לקבל את החינוך שכל ישראלי צריך לקבל ביחד עם החינוך היהודי דתי שלא מתפשר ולא מחמיר מדי. כיף לי שהמשפחה גדלה בצופים, מרגישים את זה בחינוך ובאנשים ואני מקווה שגם הנכדים שלי יהיו חלק מזה.

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה