zofim.org.il
  
 


 
גרעין המרכז הארצי לצופיות
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » גרעין המרכז הארצי לצופיות » כתבה: זה לא להמציא את הגלגל

תמונת מגזין זה לא להמציא את הגלגל פורסם על ידי אלדד כהן
בתאריך 15/3/2012
בכתבה זו צפו 3346 גולשים

בזמן האחרון התחלתי לשמוע יותר ויותר על חוק הנגישות (האמת שעד לא מזמן לא ידעתי מה זה בכלל), למי שלא יודע מהו חוק הנגישות – זהו חוק המדבר על שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות משמע – להנגיש לאנשים עם מוגבלויות כמו נכים, עיוורים, חרשים, מקומות ציבוריים, תחבורה ציבורית ועוד. (יותר מפורט כאן) וככל ששמעתי על זה יותר התחלתי לשים לב ליותר מקומות שבו החוק לא נאכף, כל מיני דברים קטנים שמעצבנים, כניסה לקניון ללא גישה לכיסאות גלגלים, מעליות ללא כרוז לעיוורים וכל מיני דברים כאלה.

רציתי לשתף בנוגע למקרה שקרה לי בדרך להדרכה בשבט ברמת גן. אני ורועי מהקומונה שלי נוסעים באוטובוס של חברת דן לרמת גן, הנהג מגיע לתחנה מפניה שמאלה, התחנה הייתה מאוד קרובה לצומת ולכן לא הספיק לעצור ממש בצמוד למדרכה. הוא פותח את הדלת האחורית, אנשים יורדים, הוא סוגר אותה ובא להתחיל לנסוע. אנשים מאחורה צעקו "רגע רגע הוא רוצה לרדת.." אז הנהג פתח שוב את הדלת והסתכל במראה, אף אחד לא ניסה לרדת, אז הוא סגר את הדלת ושוב ניסה להתחיל לנסוע ושוב צעקו לו שמישהו מנסה לרדת, עד שמישהו אמר "הוא נכה, הוא עם כסא גלגלים". אני ורועי הלכנו לאחורי האוטובוס לראות מה קורה וזה מה שראינו, קבלו את הסיטואציה: איש שמן ששוקל לפחות 130 קילו על כיסא גלגלים שעוד רגע מתפרק, עולה חדש שדובר רק רוסית, לא מבין מילה עברית, האוטובוס רחוק מהמדרכה ב-70 סנטימטר ולצד האוטובוס תנועת מכוניות בלתי פוסקת. והנה השאלה: איך מורידים את הבן אדם מהאוטובוס? (בין הפותרים נכונה יוגרל כסא גלגלים מסנאדות).

כמובן שניסינו להוריד אותו עם הידיים, להרים אותו ולהוריד אותו על המדרכה, אבל הוא לא היה מוכן שניגע בו הוא רק צעק וקילל ברוסית ולא היה מוכן שניגע בו או בכיסא שלו, הנהג צועק בהיסטריה שאין לו מה לעשות ושהוא לא יכול להתקרב עוד למדרכה, הנוסעים צועקים שהם ממהרים ושיעשו כבר משהו, בקיצור, כולם צועקים ושום דבר לא זז. האוטובוס עמד ככה במשך 5 דקות בערך, מצב תקוע, אין מה לעשות, עד שהגיע הפתרון האולטימטיבי! – אותו קו שאנו עליו הגיע מאחורי האוטובוס! ובן רגע, כרוח סערה האוטובוס התרוקן מנוסעים, נשארנו אני, רועי, הנהג והנכה. בסוף הסיפור אנחנו לא יוצאים גיבורים גדולים, גם אנחנו עלינו על הקו ההוא והשארנו את האיש שם, ועד היום המקרה הזה מציק לי ואני חושב שאולי הייתי צריך להישאר שם ולעשות משהו, וגם אם לא להצליח לפתור את המצב, לפחות לא להפנות גב ולהתעלם אלא לקחת אחריות על אדם שאין לי שום קשר אליו ושמקלל אותי בשפה שאני לא מבין, אבל לפחות לעמוד שם ולהישאר בשביל משהו שאני מאמין בו, משהו שחשוב לי.

המקרה הזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו ויכול לקרות בכל מיני ווריאציות שונות. לא כתבתי את הכתבה הזו רק בשביל לנקות את המצפון שלי, כתבתי את הכתבה הזו משתי סיבות, הראשונה היא להכין אתכם שכשאתם תהיו שם, תחשבו טוב לפני שתעלו על האוטובוס הנוסף ותראו אם יש דרך שאתם יכולים לעזור. והסיבה השנייה היא לשאול את תנועת הנוער הגדולה בארץ איפה המקום שלנו בנושא הזה? האם זה מעניין אותנו או קשור אלינו בכלל? האם יש דרך שנוכל להתערב, לשנות, להשפיע? יש מחלקה שלמה בתנועה שמתעסקת רק בנושא הזה, באנשים עם מוגבלויות, האם אנחנו צריכים לצפות מהצד?

תעשו טובה, תשתדלו לחסוך בלייקים ולהרבות במילים, לייק לא אומר כלום, לייק זה יותר גרוע מלשתוק, זה אומר שהייתי כאן, קראתי, ואין לי מה להגיד בנושא.

אם אתם כן מעוניינים לעשות משהו בנושא, יש לכם רעיונות מיוחדים, או שאתם מזדהים עם הנושא ומעוניינים להיות חלק, אשמח אם תוסיפו תגובה לכתבה הזאת, אולי נצליח לעשות משהו בנושא הזה.

גם לאנשים עם מוגבלויות – כל הדרכים מובילות למרל"צ. 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה