פולין, איך אפשר לסכם אותה במילים? איך אפשר לסכם את המקום הנורא הזה בכמה שורות מתומצתות? למעשה, אי אפשר.

בגלל העובדה הבסיסית הזאת, הכרחתי את עצמי בזמן המסע לכתוב יומן בו אתעד הכול. הכרחתי את עצמי לצלם ולתעד כל דבר, הבטחתי לעצמי לזכור, לזכור ולא לשכוח.

וזה למעשה מה שנשאר לי.

לפניכם, קטע מהיומן אותו כתבתי לאחר ביקורי באושוויץ.

"אושוויץ הייתה בדיוק כמו שתיארתי לעצמי, מקום מפלצתי שלא אצליח לתפוס את מימדיו. לא העליתי על דעתי שלמימדיה של אושוויץ יש כפל משמעות, זהו מקום מזוויע באכזריותו ובגודלו כאחד. שטח עצום שבו בשיא תכולתו החיל מאה אלף יהודים, שבמפלצתיות שלו הרג מדי יום עשרים אלף מהם, מקום שהיה סיוט לכל מי ששמע עליו אז. אך כיום, הדבר שונה. המקום ירוק ומלא בצמחייה, תיירים משלל ארצות פוקדים את אושוויץ ומטיילים בו כשם היה פארק מסחרי. ואני הולכת, ומנסה להבין איך בכל הנאיביות הזאת התרחשה התגלמות הרוע, התרחש פשע באנושות כולה, הריגה מסחרית של בני אדם, בשר ודם, כמוני וכמוך...

קשה לי. קשה לי להתחבר למקום הזה, הדמיון שלי מפסיק לעבוד ואיני מצליחה להאמין. לא מחברת בין התמונות, הסיפורים והעדויות למראה עיניי, לאושוויץ דגם 2011.

צריך מוח מעוות ביותר, חולני! כדי לחשוב על רעיון שכזה.

גופי מהלך בשביל בו הלכו אסירי המחנה, ראשי מביט סביב ומנסה לקלוט את המתרחש, אני רואה בעיניי את הנמצא, אני שומעת סיפורים ועדויות, באפי אני מריחה את האוויר הקר... איך המוח? המוח לא קולט כלום, הנפש חסומה ולא נותנת למראות לחלחל ולנסות להבין מה באמת התחולל סביבי אז.

אך למרות זאת, להבנה אחת כן הגעתי, על דבר אחד המוח שלי כן חשב, אל דבר אחד הרגשות שלי כן התייחסו ודבר אחד האף שלי הריח, את ריח הניצחון.

ניצחנו. כאשר אני שרה את שירת התקווה מחוץ לשערי מחנה ההשמדה בירקנאו לבושה בחאקי ומייצגת את עמי בגאווה, אני יודעת שללא ספק ניצחנו. שאני הוא דור ההמשך לעם שניסו להשמיד ככולו במחנה זה, שאני כביכול הצלחתי לעבור את בירקנאו, לצאת משערי המחנה אל החופש, לעלות ארצה, להצטרף לתנועת נוער ולחזור לפולין. כדי להזכיר ולזכור. להזכיר, שאני לא שוכחת ולא סולחת. ולזכור, שאני כאן כדי להישאר ולמדתי מלקחי העבר.

וכעת, כעת אני שרה בגאווה את ההמנון הלאומי של מדינתנו, מדינת היהודים, ארץ ישראל המובטחת, אנחנו עם חופשי בארצנו ועוד לא אבדה תקוותנו".

­­

מאחלת לכל אחד ואחת לעבור את המסע המדהים הזה, ויחד עימו לפתח זהות יהודית ואישית כאחת.

בברכת חזק ואמץ!

תם כנען, יוצאת משלחת 2011, שבט אלון, הנהגת צפון