zofim.org.il
  
 


 
אתר ותיקים בתנועה
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר ותיקים בתנועה » ארכיון הכתבות » כתבה: שמעו סיפור - פרויקט דור 3.5

תמונת מגזין שמעו סיפור - פרויקט דור 3.5 פורסם על ידי גדי צברי
בתאריך 9/8/2012
בכתבה זו צפו 2830 גולשים

 שמעו סיפור....

לפני כמה שעות הסתיים המופע "שמעו סיפור" בתיאטרון נוצר בבת ים. ירדתי מהבמה מלווה בתחושה עילאית, שהצלחתי לתרום לקהילה תרומה ענקית ולא פחות מזה לעצמי. מעולם לא הובלתי פרויקט שכזה, ובוודאי לא יזמתי אותו בעצמי. היום, בסיומה של שנת שירות בגרעין "תמורה" אני יודע שהשנה האחרונה בחיי תיחקק בזכרוני לעד, ומקווה שגם בזכרונם של עוד 25  אנשים לפחות.

הכל התחיל בכיתה י"א. יצאתי יחד עם שכבתי למסע לפולין, מסע שהשפיע עלי עמוקות וממשיך להשפיע ולעצב את זהותי עד היום. כבר אז ידעתי שלא אזנח את  נושא השואה בכלל וזכרון השואה בפרט, שמעסיק ומלווה אותי במחשבותיי. משנה לשנה מתמעטת אוכלוסיית ניצולי השואה בארצנו והדור הבא, הדור הרביעי, לא יזכה לשמוע את הסיפורים אשר בפיהם. אותם אנשים אשר עלו לארץ ישראל ולמרות הקשיים הרבים בנו את ביתם, אכלו לחמם בזעת אפם, ירקו דם והקריבו את יקיריהם להקמת הארץ הזאת. מטבע הדברים כאשר הם הולכים לעולמם, סיפורם הולך ונעלם עימם.

שנתיים אחרי, כששמעתי על פרוייקט "מנהיגות תרבותית צעירה" של תיאטרון נוצר בבת ים המשלב את הצד האומנותי עם עשייה קהילתית, קפצתי על המציאה. מיד זיהיתי הזדמנות לשלב את  אומנות התיאטרון, שתמיד הייתה בשבילי מעין חלום מתוק, עם תרומה לקהילה.

כך החלה שנת השירות שלי. יחד עם פאני סאליי ,חברתי לקומונה,  ובעקבות סדנאות וסיעור מוחין עם המלווה שלנו מטעם התיאטרון – השחקן יונתן רוזנהק, החלטנו על הפרויקט, אשר קיבל במהרה את השם דור 3.5. הוא החל כפרויקט בנושא השואה:- מפגש של נערים וניצולי שואה במטרה להפוך את הנערים ל"מסמך האנושי" לאותם ניצולים. כך גם התחלנו את המפגש הראשון, הכרות ראשונית והדדית, סיפרנו חוויות, סיפורים ומשחקים מגבשים. למפגשים הבאים ביקשנו מהמשתתפים להביא חפץ בעל משמעות בשבילם או בגדים מתקופת העבר במטרה להעלות את סיפורי השואה יחד איתם. הופתענו לגלות כי חלק מהמשתתפים הביא גם דברים אחרים כמו דיסק של להקת אבבא, שמלות, שרשראות ואפילו קופסת תכשיטים אשר לה סיפור חיים מרתק משל עצמה. העבר החל לצוף, ואף שלא צפינו זאת, נוצרה דינמיקה קבוצתית שיצרה בתוכה צחוק, הווי ושמחה. ראינו שהמבוגרים "צעירים בנפש" חיים את החיים הטובים, רוקדים, שמחים, קופצים ו"עושים חיים" לפעמים אף יותר מאיתנו – הצעירים בגיל.

המסע לפולין בכיתה י"א שוב התעורר בי. הזכרונות ממחנות ההשמדה הציפו אותי. ידעתי שלא במקרה הצטלבה דרכי עם זו של תיאטרון נוצר. מכאן והלאה הבנתי שמה שקורה כאן לא מתמקד רק בשואה אלא מהווה מפגש בין דורי אמיתי, בין אנשים שלכל אחד מהם יש  סיפורים, פחדים ואהבות – לפעמים גם משותפות. 

לפרויקט חשיבות גדולה כי אינו מפגיש רק את ניצולי השואה עם בני הנוער אלא מחבר כאן דורות שונים ויוצר את הדור החדש, דור 3.5 - דור מבין, יוצר, אכפתי ורגיש יותר.

שנה שלמה של פעילות משותפת של ניצולי שואה ובני הנוער הגיעה בשבוע שעבר לסיומה במופע משותף של ניצולי השואה והנערים. כל ההכנות של הפרויקט והמופע לימדו אותי עד כמה "הצעירים בנפש" רוצים לחיות ולחיות טוב, רוצים לקבל יחס טוב וליצור אינטרקציה עם אנשים צעירים. חשוב להם שלא ישכחו אותם, ועוד יותר חשוב להם שישמעו אותם.

 

אחת הקשישות שהשתתפה בפרויקט סיפרה לי שבזכותי היא הרגישה צורך לצאת מהבית ולחיות את החיים. היא חשה שהיא שייכת למסגרת ושהנוכחות שלה משמעותית ותורמת. מילותייה נגעו בי וריגשו אותי מאוד, ולחשוב שאני הצלחתי לעורר באדם הרגשה שכזאת.

מופע הסיום היה הדובדבן שבקצפת. סיפוריהם של ניצולי השוואה הומחזו על הבמה. לראות את הקשישים עולים על הבמה ומבטאים את עצמם בחופשיות היה מחזה יפיפה, ואיך שהצעירים ליוו אותם יד ביד. לא הצלחתי לראות כמה עיניים נשארו יבשות. במחשבה לאחור בבניית הפרויקט והמפגשים הראשוניים לא תיארתי לעצמי שהקשרים בין כל נער וניצול יהיו כה חזקים וחמים. השיא היה בסוף המופע כשכולם נפרדו, הצלחתי לשמוע שהם אומרים "אני אתקשר אליך מחר" או "מתי אתה בא לבקר?". זה היה מדהים.

לאחר מופע הסיום הייתה התרגשות מאוד גדולה וניגשו אליי כל אחד ואחד מהבנים והנכדים של  אותם ניצולי שואה. הם סיפרו עד כמה הם גאים בי ועד כמה הם שמחים שהוריהם לקחו חלק בפרויקט המדהים שהקמתי. שהם יוצאים מהבית רוקדים שמחים, שזה ממש לא מובן מאליו, שאנשים כל כך מבוגרים אחרי המון קשיים שעברו יעלו על הבמה בגיל הזה. גם ההורים של הצעירים הגיעו לברך ואמרו שלא ידעו עד כמה הפרויקט אליו הם שלחו את הילדים שלהם גדול וחשוב.

ואני, בתור בחור בן 19, לא תיארתי לעצמי שאצליח להרים פרויקט ומופע סיום בסדר גודל שכזה. להתחיל סדרת מפגשים ולהעביר להם אותם בצורה מעניינת, לחשוב כל מפגש מה לעשות. לאסוף את החומרים מכל מפגש ולהתקשר אליהם כל שבוע להזכיר ולהודיע, לחפש תרומות, להיות במאי, להיות מפיק, להיות סדרן, להרים, להרכיב, לסדר ולהכין הכל מאפס. לא ידעתי עד כמה אדם אחד כמוני, מסוגל לעשות עם עזרה מהקומונה שלו, ומתאטרון נוצר.

עיריית בת ים ותיאטרון נוצר בבת ים הקימו את פרויקט מנהיגות צעירה, במסגרתו התקיים פרויקט דור 3.5. ואני, רק בתחילת חיי העצמאיים, מבין יותר מתמיד את משמעות הנתינה והתרומה לקהילה ואת החשיבות שבזכרון ההיסטוריה, כי כפי שאמר יגאל אלון, "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" .

 

גדי צברי

גרעין תמורה

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה