zofim.org.il
  
 


 
הנהגת צופי ים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » הנהגת צופי ים » כתבה: מחויבות אישית?

תמונת מגזין מחויבות אישית? פורסם על ידי ניצן אטיאס
בתאריך 3/1/2013
בכתבה זו צפו 5629 גולשים

בבית בספר שלי, כמו בכל שאר בתי הספר בארץ, מתקיים פרויקט של מחויבות אישית (התנדבות בקהילה). כולם מחפשים מקום להתנדב - כזה שישרת את המטרות ואת שלהם, ובאותו זמן שלא יהיו צריכים להשקיע יותר מידי. לי, כמדריכה בתנועת הצופים, אין את "הבעיה" הזאת - ההתנדבות שלי היא ההדרכה.

לפני שבוע הודיעו לכל שאר החברים שלי (שלא מדריכים בצופים) איפה הם מתנדבים.
שאלתי את חברה שלי איפה היא מתנדבת, והיא אמרה לי שקיבלו אותה לפרויקט צילום כזה, שמתעד את כל שאר הפרויקטים בבית ספר. הדבר הראשון שחשבתי עליו היה "מה ?! זה המחויבות האישית שלה ?! איך היא תורמת בדיוק ?! היא יכלה לנצל את הזמן הרבה יותר טוב מאשר לצלם התנדבויות - אלה אשכרה להתנדב". אז נזכרתי שלפני כמה חודשים, ממש כשהתחילו לדבר איתנו על המחויבות האישית, חברה שלי אמרה לי שהיא לא חושבת שהדרכה נחשבת למחויבות אישית. הרי יכולנו לתרום הרבה יותר מסתם לשחק עם ילדים קטנים פעמיים בשבוע. כמובן הסברתי לה למה זה כן נחשב והערכים שאנחנו מעבירים וכו' וכו'. נזכרתי גם שכשנרשמנו לפרויקטים רשמתי שלצד ההדרכה אני רוצה גם להשתתף בפרויקט של החברה להגנת הטבע של ניקיון חופים, כי רציתי לתרום עוד - יותר מהדרכה.

יצא לי לחשוב על זה הרבה בזמן האחרון. במה אני עוזרת ? לגרום ל7 בנים לרוץ ולשחק כל שלישי ושישי באמת תורמת לקהילה ? הרי הפרויקטים השבטיים באים לעיתים רחוקות מאוד (לחניכים בכיתה ה', בלי קשר לשכב"ג) ובכל מקרה שום דבר לא נכנס להם לראש, שהרי כל פעולה נגמרת ב"תפסיקו להפריע לי להעביר את המסר של הפעולה !!!!".

והמשכתי לחשוב על זה, עד שמצאתי את התשובות שחיפשתי, שגרמו לי להרגיש שלמה עם עצמי.

הרי אני חושבת שאני יכולה לתרום עוד, חוץ מלהדריך. אבל למה ? כל החברים שלי בבית ספר מנסים למצוא דרכים לסיים עם זה כמה שיותר מהר, למצוא מקומות "קלים", שלא יבזבזו יותר מידי מהזמן שלהם. אז למה אני לא ככה? והסיבה היא - צופי ים.
אני נמצאת בצופי ים מכיתה ה' וזאת השנה השישית שלי פה. במשך שש שנים מדריכים ניסו להעביר לי ערכים של התנדבות, עזרה לזולת, יוזמה (אותם ערכים שאני מנסה להעביר לחניכים שלי). כל השנים שמדריכים "בזבזו" בשביל לגרום לי לחשוב לא רק על עצמי אלה גם על אחרים. בתור שכבג"יסטית אני יעשה עוד הרבה פרויקטים התנדבותיים לשבט, אבל בשביל זה הייתי צריכה ללמוד לתת מעצמי, ללמוד את כל מה שלמדתי.

 

אז נכון, אני אולי לא מצליחה להעביר להם את הנושא של הפעולה אבל מספיק המשחקים שקישרתי לנושא והמילה שהשחלתי בשיחת סיכום כדי לגרום להם (אפילו אם זה ממש קצת) לחשוב על הנושא ולהיות מושפעים ממנו. גם אם אני חושבת שלא - אני הייתי חניכה בכיתה ה' ואני זוכרת שמידי כמה פעולות הייתי מבינה מה המדריכה רצתה ממני. אני גם יודעת שזה נכון כי בהתחלה אי אפשר היה לדבר איתם בכלל כי כל מה שהם היו עושים היה לצרוח ולקפוץ, ועכשיו הם משתפרים, בהדרגה.
אני לא הראשונה שמדריכה קבוצת בנים בכיתה ה', ותמיד כולם אומרים לי "בסוף השנה הם יהיו חניכים למופת ! את תראי את השינוי העצום !", אז אולי עכשיו אני לא הכי רואה את זה אבל מספיק שהם יצאו מפה פחות בעיתיים (אפילו קצת) אז זה היה שווה את זה. כי לא רק ששיניתי את ה7 האלה, אני בטוחה שהם גם ישפיעו על הסביבה שלהם מחוץ לצופי ים. וגם אם הם לא יישארו בצופי ים, אני מאמינה שהשהות שלהם שינתה אצלם משהו, אפילו הכי קטן.

והשינוי הזה, בין אם הוא יקרה או לא יקרה, תלוי רק בי. לא רק בערכים שאני מעבירה להם בפעולות אלה גם בדוגמא האישית שאני נותנת להם - האחריות של להתקשר אליהם לפני כל פעולה, זה שאני לא חוצה כביש באור אדום (גם לא עם חברים שלי !), זה שאני לא מסכימה להשתמש באלימות פיזית או מילולית כלפיהם (למרות שהם ביקשו) וכו'.

אז הוכחתי לא רק לחברה שלי אלה גם לעצמי למה הדרכה זה כן נחשב למחויבות אישית. ואחרי זה יצא לי לחשוב עד הפרויקט שלה והבנתי שמה שהיא עושה חשוב לא פחות.
בזכותה אנשים מבינים מה יש בפרויקט הזה, איפה אפשר להתנדב. כדי שבסוף הפרויקט אנשים לא פשוט ישכחו את כל התרומה שלהם, אלה יראו כמה הם עזרו ותרמו.

לנקות חופים אני יוכל לעשות תמיד - אחרי שאני אסיים בית ספר או צבא.. אבל הדרכה זה פעם בחיים וזה חשוב לא פחות...

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה