zofim.org.il
  
 


 
הנהגת צבר צפון אמריקה
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » הנהגת צבר צפון אמריקה » כתבה: יש צופים עבריים גם באמריקה??

תמונת מגזין יש צופים עבריים גם באמריקה?? פורסם על ידי שי נמרודי
בתאריך 15/12/2013
בכתבה זו צפו 5167 גולשים

קוראים לי שי נמרודי ואני בכיתה יא’ בשבט גלים. לא שבט גלים בחיפה,אלא שבט גלים בהנהגת צבר. הנהגת צבר היא הנהגה של תנועת הצופים העבריים שפועלת בארצות הברית, מערב אירופה ואסיה - במקומות שבהם יש קהילה ישראלית גדולה. שבט גלים פועל בסאן דייגו קליפורניה.

 בזאת הסתיים שיעור היסטוריה להיום, בואו נעבור לדברים יותר אישיים ומעניינים.

מאז שאני זוכרת את עצמי, הצופים הם חלק גדול מחיי. כבר כשהייתי בכיתה ב’, כשאחי התחיל ללכת לצופים, פינטזתי על היום הגדול שבו אזכה להיות בצופים ולהיות מדריכה. כשהגעתי לכיתה ד’, סוף סוף התחלתי את דרכי בתור צופה בשבט הדר ברעננה. לבשתי חאקי , למדתי לקשור עניבה, ויצאתי לטיול פתי”ש שבו נפלתי 36 פעמים (כן, ספרתי, בשלב כל שהוא זה נהיה משחק קבוצתי לספור כמה פעמים שי נופלת).  התמדתי כל שלישי ושישי במשך שלוש שנים ובאתי לכל פעולה, כל טיול, וכל מחנה. כשהייתי בכיתה ו’ ההורים שלי הושיבו אותי, את אחי ואת אחותי  ואמרו לנו שאנחנו עוברים לסאן-דייגו.

 מה? מה לי ולסאן דייגו? פשוט לא הבנתי. אחי ברח מהבית, ואחותי בכתה מתחת לשולחן, ואני בתוך בלבול של מחשבות הצלחתי איכשהו לקלוט שאין יותר צופים...

אין יותר צופים?!?!?!?!!?!? מה?! ההורים מיהרו להגיד-- “אל תדאגו! עוברים רק לשנתיים. טועמים קצת מאמריקה ומיד חוזרים.” אחרי חישוב קצר חשבתי לעצמי- טוב, לפחות אני אחזור לכיתה ט’. בול בזמן לקורס הדרכה. (כן, הייתי קצת חנונת צופים.)

כל החברות שלי בארץ התחילו חטיבה ביחד בלעדיי. הגעתי לאמריקה לכיתה ז’ לשפה שונה, תרבות שונה, ומנהגים שונים. הייתי מוקפת באמריקאים בלבד בלי שום זכר לישראליות או לעברית (חוץ מבבית כמובן).

                                  

ככה עברה לה שנה וחצי, וההורים שוב פעם הושיבו אותנו כדי להודיע שאנחנו נשארים באמריקה; הפעם לא לזמן מוגדר....אחרי עוד קריזות  וסצנות, השלמנו עם העובדה שאנחנו לא חוזרים לארץ בזמן הקרוב והמשכנו את חיינו באמריקה.

ואז, אחרי שנה וחצי בקליפורניה, פגשנו משפחה ישראלית בסופר. החלפנו איתם מספרי טלפון, והם הזמינו אותו להצטרף להפנינג ט”ו בשבט שמתרחש באזור.  הלכנו  איתם להפנינג והיה מאוד נחמד. אווירה שונה ממה שהתרגלתי אליה, פירות יבשים, הרבה עברית , והרבה ישראלים.
הסתובבתי לי באירוע וקלטתי את אמא שלי מדברת עם מישהי. אישה נחמדה שדיברה בעברית. האישה שאלה את אמא אם יש לה ילדים בגיל צופים. צופים?!?!?!? ישר נפתחו לי העיניים. צופים כמו בארץ? עם חניכים, ומדריכים, ועניבות, ופעולות? האישה הנחמדה אמרה שהיא ועוד כמה אנשים מנסים לפתוח שבט צופים בסן דייגו ושהם מחפשים נערים שיעברו קורס הדרכה. למרות שהייתי רק בכיתה ח’, הסכימו שאני אצטרף. זאת הייתה רק ההתחלה והיו צריכים כמה שיותר אנשים.
אחרי חצי שנה של קורס הדרכה מחופף עם 12 ילדים בכיתות ח’-יא’, פתחנו שבט צופים. הענקנו לתינוק שלנו את השם גלים (סאן דייגו ידועה בחופיה) ובחרנו שהצבעים שלנו יהיו כחול וצהוב. הדרכתי ה’ בנות עם חברה שהכרתי דרך הצופים , שמהר מאוד הפכה לאחת מהחברות הכי טובות שלי. שבט גלים הקטן והביתי, שבו 60 חניכים (כולל שכב”ג) הפך מהר מאוד למשפחה השנייה שלי.
בכיתה י’ הדרכתי כיתה ז’ שהייתה קבוצה רק של בנים, והשבט גדל ומנה 90 אנשים. היום אני כותבת את הכתבה הזאת בתור מדריכת ט’ בשבט שבו 120 חניכים ושכב”גיסטים מאושרים.הפעולות מתרחשות כל יום ראשון בין 3 ל-5 ויום ראשון הוא היום האהוב עליי בשבוע. שבט גלים הוא המקום שבו אני יכולה להיות הכי אני. לדבר בעברית עם אנשים שבאים מרקע דומה לשלי, ולעשות את מה שאני הכי אוהבת לעשות בעולם- להיות חלק מהצופים.
קשה לתאר במילים את החשיבות של הצופים כרגע בשבילי, אבל אני אנסה: אחרי שנתיים של תחושת אי-שיכות , סוף סוף מצאתי את המקום שבו אני שוב יכולה להיות שי. לרקוד, לשמוח, לשיר מורלים מכל הלב, ולהיות מאושרת. עד כמה שהצופים היו חשובים לי בארץ (והם היו לי מאוד מאוד מאוד חשובים), הם עוד יותר חשובים לי כאן.
                    

מעבר למנהיגות והאחריות, שבט גלים זה החיבור שלי לארץ ולמי שאני. זכיתי להכיר מאות ישראלים מרחבי ארצות הברית שעברו חוויות דומות לשלי. שבט גלים והנהגת צבר זה מקום בשבילי לגדול, להתפתח, להיזכר כל שבוע מחדש למה אני גאה להיות ישראלית, וגם להזכיר לחניכים שלי את אותו הדבר. היום, אחרי 4 שנים באמריקה, אני מרגישה הרבה יותר ישראלית ומחוברת לארץ ממה שהרגשתי לפני שעברתי לאמריקה. הנהגת צבר עזרה לי ולהרבה אחרים שהרגישו מנותקים ממי שהם באמת למצוא את עצמם בתור ישראלים באמריקה.

זה נכון שהצופים באמריקה  שונים בהרבה בחינות מהצופים בישראל, אבל אני נהנת מכל רגע. השבט שלנו ביתי ומשפחתי, ואני מכירה כל ילד בשמו. ולמרות שאני צריכה לנסוע חצי שעה כדי להגיע לשבט, אני מרגישה בבית כל שבוע מחדש.
חברי השכב”ג הפכו לחברים הכי טובים אחד של השני ואנחנו מבלים יחד את רוב זמננו הפנוי. 

אז לכל מי לא ידע שקיימים צופים עבריים מחוץ לארץ, עכשיו אתם יודעים. ובשבילי ובשביל הרבה אחרים- זה הכל! 

שבט גלים אימפריה בכחול צהוב 

 

שי נמרודי. נובמבר 2013

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה