zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: פרשת השבוע מצורע

תמונת מגזין פרשת השבוע מצורע פורסם על ידי רוני גוס- מדוף
בתאריך 3/4/2014
בכתבה זו צפו 961 גולשים

 "וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר"

 

ד"ר גילי (מבצרי) זיוון חברת קיבוץ סעד. שימשה בעבר כמנהלת "מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות". כיום, מרצה ומנחה קבוצות בית מדרש במרכז יעקב הרצוג, מנחה במכון מנדל, חברה בוועד מנהל של "קולך", של "בית חם", ובחבר הנאמנים של "מכללת ספיר".

 

"וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר" (מלכים ב' פרק ז, פס' ג). כך נפתחת ההפטרה לפרשת מצורע.[1] הארבעה יושבים "פתח השער" משום שהורחקו "אל מחוץ למחנה" ככתוב בסוף פרשת "תזריע" ובראשית פרשתינו. הרעב בשומרון הנצורה קשה מנשוא והמצורעים משוחחים בניהם ומטכסים עצה מנין ישיגו אוכל להשקיט את רעבונם. להכנס לעיר לחפש אחר אוכל אין טעם כי "הָרָעָב בָּעִיר" (שם), ולכן הם מחליטים להסגיר עצמם לצבא ארם המקיף את העיר: "נִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אֲרָם אִם יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה, וְאִם ימִיתֻנוּ וָמָתְנו" (שם, פס' ד). מיואשים ורעבים הם מוכנים לקחת כל סיכון ובלבד שלא ימותו בייסורי הרעב בשער העיר.

ארבעת המצורעים אכן מתקרבים למחנה ארם, ומה רבה הפתעתם כאשר הם מגלים כי כל גדודי ארם נסו בבהלה בשל חשש כי צבא מצריים וצבא מלכי חיתים עולים עליהם להתקפה. ("וַה' הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם, קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס, קוֹל חַיִל גָּדוֹל; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה שָׂכַר-עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת-מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת-מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ" שם, פס' ו). הבהלה הייתה כה גדולה שהם נסו על נפשם תוך שהם משאירים את המחנה נטוש עם כל ציודו. הם נתפסים לבולמוס של אכילה ואגירה. אחרי שהשביעו את רעבונם הם מתחילים לצבור דברי ערך וממון עוד ועוד: "וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד-קְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ; וַיָּשֻׁבוּ, וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אַחֵר, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ" (שם, ח). ואז לפתע נעצרים הארבעה מהמרדף שאחזם והם אומרים איש אל רעהו, "לֹא-כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים. הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-בְּשֹׂרָה הוּא, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד-אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן?! וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ" (שם, פס' ט). ואכן הם הולכים ומודיעים  למלך על התשועה הגדולה שאירעה עם בריחת חיילי ארם מהמחנה. המלך מתקשה להאמין ומפחד כי זו מלכודת, אך אחרי בדיקות שונות חששותיו מתבדים ואנשי שומרון אכן ניצלים ממצור ארם ואף זוכים ברכוש רב ואוכל שהופקר במחנה ארם.

מי היו ארבעת המצורעים הללו, אין אנו יודעים. המדרש מזהה בהם את גיחזי ושלושת בניו שנצטרעו בצרעת נעמן כמסופר במלכים ב' פרק ה.  אמר רבי יוחנן: גחזי ושלשה בניו" (בבלי, סנהדרין דף קז/ב). זיהוי זה נראה חסר שחר.

אולם כאשר אנו בוחנים את חטאו של  של גיחזי במלכים ב' פרק ה', אנו מגלים כי גיחזי נפל בתאוות הממון וברדיפת הבצע שלו. עוזרו של הנביא אלישע לא יכול היה לעצור את חמדנותו. ובראותו כי אלישע מרפא את צרעת נעמן שר צבא ארם ללא כל תשלום, למרות רצונו של האחרון לתגמל את הנביא בממון רב כדבריו "וְעַתָּה קַח נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ". בוחר גיחזי לנצל את רגשי התודה והמחוייבות של נעמן ולקחת לעצמו מן הטוב הזה. אין גיחזי יכול לשאת את סרובו העקרוני והעיקש של אלישע, לקבל את מתנותיו של נעמן: "וַיֹּאמֶר (אלישע) חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן (שם, טז). אם אלישע רואה בסרבנותו לקבל תשלום צו דתי-מצפוני של מי שריפא את נעמן בעזרת האל ולא מכוחו שלו, הרי שאלישע רואה בסרבנות לקבל תשלום, אווילות והחמצה: "וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים הִנֵּה חָשַׂךְ אֲדֹנִי אֵת נַעֲמָן הָאֲרמִּי הַזֶּה מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיא חַי ה' כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה" (שם פס' כ). לא עובר זמן רב מאז נפרד אלישע מנעמן וכבר רודף גיחזי אחרי נעמן ומבקש ממנו בשם איש האלוהים זהב וחליפות בגדים (שם, פס' כ-כג). חמדנותו ושקריו של גיחזי עולים לו ביוקר, משנחשף המעשה בידי אלישע הוא פוסק בנחרצות: "וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג" (שם, פס' כז).

דומה כי סיפור חמדנותו ותאוות הממון של גיחזי הוא היפוכו של הסיפור על ארבעת המצורעים בהפטרת פרשתינו. ר' יוחנן המזהה את ארבעת המצורעים כגיחזי ושלושת בניו אומר לנו דרך זיהוי זה משהו חשוב על משמעות מעשיהם של ארבעת המצורעים שלנו. בהפטרתנו (מלכים ב' פרק ז) נחשף מעשה התיקון המרשים של המצורעים שנענשו על חמדנותם. בליבו של המרדף אחרי הרכוש שיכול היה להיות רק שלהם, הם מחליטים לעצור ולבשר את בשורת ההצלה לכל אנשי העיר. ארבעת המצורעים בסיפורינו מלמדים את כל המצורעים (אליהם אפשר להוסיף גם את מרים אחות משה שצרה הייתה עינה באחיה "הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר"?! (במדבר יב, ב) ונענשה גם היא בצרעת והורחקה מהמחנה), שצרה עינם באושרם ועושרם של אחרים פרק בנדיבות וסולידריות של אמת. ואולי גם אנחנו בחברה הישראלית בה פערי ההכנסה הולכים וגדלים, יכולים ללמוד משהו מארבעה המצורעים עלובי הנפש הללו, שלמרות שהוצאו מהעיר ויכלו להתנכר לאנשיה בחרו לשתף במטמון שמצאו את כל אנשי עירם.

 



[1] על פי נוסח עדות אשכנז.

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה