zofim.org.il
  
 


 
מגזר עדת הצופים
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מגזר עדת הצופים » ארכיון הכתבות » כתבה: דוד פרל מדבר על פרה אדומה

תמונת מגזין דוד פרל מדבר על פרה אדומה פורסם על ידי רוני גוס
בתאריך 29/6/2014
בכתבה זו צפו 1310 גולשים

 "פרה אדומה נותנת לך כנפיים"

 

דוד פרל, בוגר גדוד נתי"ב בשבט סער. מורה לפיזיקה ומלמד במצפה הכוכבים בגבעתיים. השנה לומד בתכנית מנהיגות בישיבת שיח יצחק באפרת ומתגורר בירושלים. עוד מאמין בצופים. 

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה"

אנחנו רגילים לשמוע שפרה אדומה היא סמל לחוק אלוהי, גזירה שאיננו יכולים לעמוד על טעמה ודווקא מכאן גדולתה והחובה לקיימה. ובלשון המדרש:

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חֻקָּה חָקַקְתִּי גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי.

בעיני, תפיסה כזו של חוקות התורה, של הדברים שאין להם הסבר יש בה פספוס חינוכי. כשאנחנו פוגשים משהו בלתי מובן, אפשר להגיד "ככה זה וזהו" ולהשאיר את השאלה בצד, במקום בו היא לא תפריע, אך נדמה לי שיש גם דרך אחרת, שגם אותה המדרש מעלה:

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה; כְּתִיב וַיִתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם... אָמַר שְׁלֹמֹה עַל כָּל אֵלֶּה עָמַדְתִּי וּפָרָשָׁה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי.

גם במדרש הזה פרה אדומה נשארת בגדר תעלומה. אבל כאן המדרש עושה את ההיפך מקודמו. הוא משתמש בשאלה הבלתי פתורה של פרה אדומה ומצליח בעזרת תיאור חכמת שלמה לעורר את סקרנותנו בקשר לטעמה במקום לכבות אותה. בציטוט הראשון טעם המצווה מתואר כגזירה שרירותית, ובשני כמשהו רחוק שאנחנו שואפים ורוצים להשיג, למרות שאפשר ולעולם לא נצליח. מעניין מה בדיוק שלמה חקר שאל ופשפש בנושא, לא?

זה שיש מצווה שרחוקה מאיתנו, זה שקיימים דברים שאיננו מבינים לא חייב להיות משהו שמדכא אותנו וסיבה להפסיק וללמוד, אלא להיפך: זה יכול להיות אופק, יכול לגרות את סקרנותנו מפני שמדובר בחכמה שאין לה סוף ותמיד נוכל להמשיך וללמוד אותה.

אני חש שהרבה פעמים אנחנו מתייחסים למצוות ולעולם הדתי שלנו כמו לפרה האדומה. אנחנו מרגישים שהמצוות הן משהו שרירותי שחוסם אותנו, שמדכא כוחות שלנו שהיינו רוצים לבטא-  כמו שאמרנו - גזירות. אני זוכר שלאורך תקופה ארוכה הרגשתי שכשאני מניח תפילין אני ממש קושר ומחניק גם את הידיים שלי (הכוח המעשי) וגם את המוח (כוח השכל והדמיון). גם בקשר לצניעות תפיסה כזו נוכחת. ובאמת יש שיגידו שזה עניינו של העולם הדתי: לשלוט ביצרים, לספק תשובות לספקות, להרגיע את הסקרנות ולהתוות דרך ברורה בעולם הסבוך שסביבנו. בעיני יש דרך דתית כזו, אך היא איננה מספיקה. עולם דתי אמור לפתח את הכוחות שבנו ולתת לנו כנפיים. מסתבר שהיה אפילו תנא כזה, שקראו לו 'אלישע בעל כנפיים'. נקרא את הסיפור עליו:

 

ולמה קראו לו אלישע בעל כנפיים?

שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל, שכל המניח תפילין על ראשו - ינקרו את מוחו; והיה אלישע מניח תפילין ויצא לשוק, וראהו קסדור (קצין רומי) אחד; ברח אלישע מלפניו - ורץ אחריו הקצין; כיון שהשיגו - נטלן מראשו ואחזן בידו.

אמר לו: מה בידך?

אמר לו: כנפי יונה.

פשט את ידו ונמצאו בה כנפי יונה.

לפיכך היו קוראין אותו 'בעל כנפים'

 

כאן התפילין הן בדיוק ההיפך מהגזירה. התפילין הן שנותנות לאלישע כנפיים להתעלות מעל העולם הזה בו שולטות גזירות הקיסר. אפשר להסתכל על המצוות ועל העולם הדתי אחרת: הם נותנים לנו כלים לצמיחה ולחיים משמעותיים ומעניינים יותר. הדת פותחת לנו פתחים ומעוררת את הסקרנות שלנו כלפי העולם. בספר הזוהר, למשל, המצוות מכונות "תרי"ג עטין דאורייתא", כלומר עצות התורה. כמה יופי ועידוד יש בביטוי 'עצה' בניגוד ל'גזירה'. עצות אני רוצה לקיים, הן בוודאי יעזרו לי.

אם אני קם בלי חשק להתפלל, אולי במקום לראות בתפילה מעמסה ועול אראה בה אפשרות והזדמנות? הרבה פעמים אנחנו כצופים דתיים מציגים את עצמנו בפני ההנהגות ככאלה שאסור להם ככה ואסור להם אחרת, שחייבים לקום בשעה כזאת ולמלמל פסוקים בשעה אחרת. האם אנחנו מציגים גם את הצד השני, שאנחנו כאלה שיש להם עושר גדול? כנפיים?

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה