zofim.org.il
  
 


 
שבט ארבל
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » שבט ארבל » כתבה: להיות שם בשביל ילדי השכונה

תמונת מגזין להיות שם בשביל ילדי השכונה פורסם על ידי ניסן הנדר
בתאריך 17/7/2014
בכתבה זו צפו 2125 גולשים

 שלום לכם , רציתי לספר לכם קצת על שנת שירות ועל מה זה אומר שאתה באמת שם בשביל הילדים של השכונה.

אחרי כמעט שנה שלמה אני יכול לומר שאני עדיין לא באמת יודע מה זה שנת שירות ומה אני בשביל הילדים או בכלל מה שבט "ארבל" (השבט שאני בו עכשיו ), אבל אני בוודאות יכול להגיד שאני לא מצטער לרגע על שום חלק או אירוע בשנה.

בתקופה האחרונה אנחנו נמצאים במצב ביטחוני לא הכי טוב בארץ , אמנם אני לא עושה שנת שירות באשדוד או באשקלון אבל גם המרכז לא כל כך שקט.

ילדים בוכים כשיש אזעקה , לרדת למקלט ביחד עם כל השכנים כבר נהיה הרגל , לראות קבוצות בוואטסאפ קמות לתחייה והופכות להיות "נקודת המפגש" המרכזית של הרבה ילדים מהשכונה – כל אלה ועוד מלא דברים שבטח רובכם חווים מצריכים מאתנו מדריכים / חברי שנת שירות / מרכזים / פעילי תנועה להגדיל ראש , לחפש את היכולת להגיע לליבו של החניך גם במגבלת המרחק שלפעמים מקשה לא מעט.

באחד הימים קיבלתי לא מעט טלפונים בסגנון : "מה קורה עם הצופים ? יש צופים ? נו למה אי אפשר להגיע לצופים? אולי תפתחו היום משעמם לי כבר ! " ועוד כל מיני תגובות כאלו ואחרות שאתם בוודאי יכולים לדמיין. בתקופה האחרונה אנחנו נמצאים בשבט כל היום ביחד עם השכב"ג מכינים את המחנה לחניכים , אבל אנחנו לא באמת יודעים דבר על מה שקורה עם הילדים , או איך הם מרגישים.

                         

חשוב לי להעביר מסר מסוים אל פעילי התנועה - בימים אלה אסור לנו להרפות מהשגרה.  אסור לנו לתת לילד להבין שאם יש אזעקה פעם ביום אז העולם כולו דומם. אנחנו בימים אלה הופכים ליותר מסתם מדריכים . אנחנו מקבלים עלינו גם את תואר הידיד נפש , האח הגדול , האמא והאבא ובמקרים רבים גם את החבר.

שבטים שיש בהם מקלטים - זהו הזמן לשנות את הגישה לייצר ימים שחניכים מגיעים ולאו דווקא שכבג, להראות להם שהשבט הוא שלהם, שיש להם שגרה , שיש להם לאן לבוא ולא רק לאן לברוח במקרה של אזעקה.


החלטתי לקיים יום עבודה ראשון בשבט הנמצא בשכונת מגורי החניכים , למרות התנגדות של חלק מההורים , קיבלתי טלפונים ש"אני לא בסדר , ואני לא צריך לקחת את האחריות" הגעתי אל השבט בשעה 10:00 בבוקר וכבר חיכו שם חניכים , שמחים , מחייכים כאילו הבאתי להם מיליון דולר ואמרתי להם תקנו מה שאתם רוצים. לאורך היום עד השעה 16:00 הייתי בשבט עם חניכי כיתות ו', בונה איתם מבנים ומפרק במטרה שידעו לקראת מה הם באים במחנה , פתאום אחרי יום שלם לראות שהחניכים עדיין נשארים בשבט ולהבין שהם רוצים להישאר גם לאחר יום עבודה מעיד שהמקום הפך לחלק מהם – זוהי תחושת הסיפוק המיוחלת. 

אז נכון , הייתי צריך להתמודד עם מעט עייפות ולהבהיר כמה כללים שקיימים בצופים (כל הפעילות שעשינו הייתה באישור ההנהגה והתנועה) אבל באופן כללי הכל היה כרגיל –  קיימנו תרגיל למקרה של אזעקה , החניכים הבינו את החשיבות למרות שידעו שזה היה תרגיל (מזל שתרגלנו לפני , בשעה 16:30 הייתה אזעקת אמת).

לאחר שחפרתי קצת רק באתי להגיד , אל תעצרו את השגרה , תנו לחניכים את התחושה שאנו באמת רוצים להעניק כצופים , שצופים זה בכל החיים ואנחנו לא רק בימי שלישי ושישי בצופים. תנו להם להרגיש את מה שאתם הייתם רוצים להרגיש כחניכים !

 

בברכת חזק ואמץ ,

ניסן הנדר , חבר שנת שירות

שבט ארבל

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה