zofim.org.il
  
 


 
משלחת פולין
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » משלחת פולין » כתבה: במקום בו האנושיות הייתה מצרך נדיר..

תמונת מגזין במקום בו האנושיות הייתה מצרך נדיר.. פורסם על ידי שיר אייל
בתאריך 21/9/2014
בכתבה זו צפו 2129 גולשים

במקום בו האנושיות הייתה מצרך נדיר גיליתי את טוב האדם

מכירים את הרגע הזה ששואלים "איך היה"  ואין לכם מה לומר? ככה אני מרגישה. לפני קצת פחות מחודש חזרתי מהמסע לפולין של תנועת הצופים. מסע שהתחיל בתהליך ההכנה ביוני, מסע עמוס וגדוש שלמדתי בו המון לא רק על ההיסטוריה והעבר של העם שלי אלא גם ובעיקר על עצמי.

הדבר שהכי קשה ללמוד עליו הוא עצמך ולא כי אנחנו כל כך מסובכים אלא בגלל שלהודות בתחושות וברגשות שלך בפני עצמך זה הדבר שהכי קשה לעשות. לספר לאנשים אחרים איך אתה מרגיש ומה אתה חושב זה טוב ויפה אבל עד שלא סיפרתם לעצמכם, לא תוכלו להיות כנים עם הסביבה שלכם באמת. במהלך המסע הזה למדתי על עצמי יותר ממה שאי פעם ידעתי על עצמי.

לשים את עצמך בנעליים של בני נוער שחוו את הנורא מכל לפני 70 שנה זה לא דבר פשוט. ההתמודדות עם הדילמות שאיתן חיו בני הנוער בשואה הייתה קשה ממה שאפשר לתאר ולא פעם הגעתי למסקנה שאני, לא כמו הרבה מהם, הייתי מוותרת מההתחלה ולא עושה את הבחירה.

במסע נפגשנו עם המון בחירות כאלה וההבנה שאני לא בן אדם מספיק חזק בשביל להתמודד עם ההחלטות האלה היא קשה כשלעצמה אבל מעבר ללמידה שלי על עצמי מתוך ההיסטוריה, למדתי על עצמי הכי הרבה מהאחווה שלי.

במסע כל כך עמוס ומתיש האנשים שסביבך תמיד ייקחו חלק גדול מאוד. לצאת למסע כזה עם אנשים שאתה מכיר מעט זמן זה מהלך מאוד אמיץ ולא פשוט בכלל אבל בשבילי זה אולי מה שהיה הכי משמעותי.

בזכות המסע הזה למדתי להיפתח בפני רעיונות שמנוגדים לתפיסה שלי ולמה שאני מכירה, למדתי שאין סוף לידע ולמידע שניתן לספוג, למדתי להתאים את עצמי לסביבהשלי ולא לחכות שהסביבה תתאים עצמה אליי, למדתי להיפתח בפני אנשים שהם לא המעגל הקרוב והמבין שלי, למדתי להודות בפני עצמי במה שבאמת הרגשתי. ונכון, זה נשמע מוזר, אבל עד שלא תחוו אמת כזו לא תבינו.

העובדה שאנשים שאתה בקושי מכיר יוכלו להכיל אותך בצורה כזו היא מדהימה, ומגוון המחשבות, הרעיונות ותפיסות העולם ששיתפו איתי 25 האנשים שאני לא מכירה העשירו אותי ברמה שאי אפשר לתאר. העובדה שיכולתי להיפתח מול 25 אנשים שבילו איתי בסך הכל קצת יותר משבועיים יותר ממה שנפתחתי בפני שאנשים שמכירים אותי כל חיי היא הזויה ונדירה כל כך, וכשחברים שלי ישאלו אותי למה להם לצאת למסע לפולין מהצופים זו תהיה התשובה שלי.

והיום, שלושה שבועות בדיוק אחרי שהמסע שלי לפולין "נגמר" אני יכולה להגיד שאני סוף סוף מתחילה להכיר את עצמי באמת, מה שלא הייתי יכולה להגיד בלי אותם 29 אנשים שעיצבו את המסע שלי.

מה שהיה לי הכי מיוחד בזה שאנשים שאני לא מכירה מכילים אותי ככה הייתה העובדה שזו הייתה התגלמות האנושיות במקום שאנושיות היא מצרך נדיר בו. במהלך המסע קצת איבדתי את האמון שלי בטוב האדם. להבין שרצח העם נעשה על ידי אנשים רגילים ובאותם ימים לשמוע שרציחות כאלה מתרחשות בימינו ברחבי העולם זה דבר מפחיד שגרם לי לפחד לפעמים גם ממי שאני יכולה להיות. אבל החוויה של כל כך הרבה הכלה ושל מסע עם אנשים באמת כל כך טובים החזירה לי את האמון בטוב הלב שטמון באנשים שהיו סביבי ובאדם בכלל.

אולי זו הייתה רק החוויה שלי אבל זו חוויה שאי אפשר לחוות במקום אחר או במסגרת אחרת וזו חוויה שאני מאחלת לכל אחד לעבור- מעבר לחשיבות ההיסטורית והלאומית, בשביל ללמוד על עצמכם ועל האנשים שסביבכם. 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה