zofim.org.il
  
 


 
אתר זיכרון ליצחק רבין
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » אתר זיכרון ליצחק רבין » כתבה: דרוש מנהיג (טור דעה)

תמונת מגזין דרוש מנהיג (טור דעה) פורסם על ידי מיכל בן ארי
בתאריך 13/11/2014
בכתבה זו צפו 2849 גולשים

 מנהיג, אדם שסוחף אחריו אנשים, ויודע לכוון ולנווט אותם אל מטרה משותפת, בה הוא מאמין באמונה שלמה, גם אם החברה אותה מוביל אינה רואה את ההטבות שבמעשיו עדיין.

את ההגדרה הזו הבנתי באמצע העצרת,

לא ידעתי להסביר לעצמי האם זו העובדה שאני מוקפת בעוד 40,000 בני נוער מכל רחבי הארץ, שאולי כמוני יש להם מחר מבחן במתמטיקה ויגיעו מאוחר הביתה הלילה, אולי זה בכלל זוג הקשישים שהביא לעצמו כיסאות ויושב ממש כאן על ידי, ועשה מאמץ כזה גדול להגיע לכאן כמו ככל הנראה בכל שנה מאז הירצחו של יצחק רבין ז"ל, אולי זה השלט הגדול שכתוב עליו שכאן רבין נרצח, ומי יודע.. אולי זה אהוד בנאי שנמצא על הבמה ושר שירים שמעבירים בי צמרמורת.

ככל שהדקות עברו אני הבנתי, הבנתי למה פתאום אני מבינה את משמעות המילה "מנהיג".

בכל יום אני שומעת את המילה הזו,

כל השבוע עסקנו ביצחק רבין בבית הספר, אני כבר יודעת שהוא נולד ב1 במרץ, למד בבית הספר כדורי, היה שגריר ישראלי בוושינגטון, כבש את ירושלים העתיקה, סיני יהודה ושומרון ועוד מקומות במלחמה מהקשות שישראל ידעה, חתם את הסכמי אוסלו עם ירדן, והצליח להגיע להסכמות והבנות עם העם הפלסטינאי השוכן לנו.

אבל עכשיו אני יודעת מי הוא באמת יצחק רבין, ואני יכולה להגיד לכם, שהוא מנהיג.

אני מיכל בן ארי, תלמידה בכיתה י' ומדריכה בנות בכיתה ה' בשבט עומר צופי בנימינה.

וביום שבת, ה8.11 נכחתי בעצרת רבין בתל אביב.

בתקופה האחרונה אין שבוע שבו לא שומעים בכל כלי תקשורת אפשרי על פיגוע, בין אם תג מחיר במסגד, פיגוע בהר הבית או פיגוע  בתחנת רכבת בת"א.

לאורך כל הדרך מבנימינה לת"א חשבתי על מה שקורה, האם זה גם יגיע אליי מתישהו?

האם לי יש יכולת להשפיע על מה שקורה ממש כאן במקום שבו אני חיה מאז שיצאתי אל אוויר כדור הארץ בשנת 98?

וזה מוביל אותי אל הדבר הבא, אני נולדתי בשנת 98, כשלוש שנים לאחר הירצחו של ראש ממשלה במדינת ישראל.

לא ראיתי את הפגנות ההסתה נגדו, גם לא ראיתי את מחאות התמיכה בו, לא נכחתי בזמן האינתיפאדה או במלחמת ששת הימים בה הוא פיקד על צבא ישראל כולו.


אבל אני עומדת ממש כאן, בכיכר רבין בתל אביב, במקום שאליו אבא שלי רץ עם נרות נשמה ברגע שבו הודיעו על הירצחו של רבין, במקום שבו היה יגאל עמיר וחיכה ללחוץ על ההדק, ובו גם היו אלפי תומכים בשלום ובדמוקרטיה, שכמו שאנשי הקהילה הערבית והישראלית כאחד עומדים על ידי עם שלטים "צו 8 לדמוקרטיה", "שלום עכשיו" ועוד שלל שלטים ב8 בנובמבר 2014, כך עמדו גם ב4 בנובמבר 1995 עם שלטים לתמיכה במהלכיו של ראש הממשלה.

אז מה התחושות שלי?

כנראה געגועים לתקופה בה לא הייתי קיימת, תקופה שבה הגיע מנהיג אמיתי!

אדם שהאמין בלב שלם במהלכים שאותם הולך לעשות, שידע לסחוף אחריו עם עקשן ומרדן, אדם שלמרות ששרפו תמונות שלו, הציבו אותו כחייל נאצי, כ"יאסר ערפאת" ועוד אין ספור קריקטורות "מרשימות" במחאות שמזכירות לא במעט אספסוף זועם שכל מה שחסר לו הוא קלשונים חדי תער ולפידים, והמשיך בדרכו וניווט את המדינה אותה הוא מנהיג אל עתיד שהוא רואה בו עתיד טוב יותר, המבטיח איכות חיים ברמה גבוהה יותר.

אני מתגעגעת אל יצחק רבין, ואני מתגעגעת לתחושת הביטחון בארצי שלי,

ואני לא מסוגלת שלא לחשוב על הזוג הקשיש שנמצא כאן לידי, שאני מאמינה שבכל שנה בתאריך זה מתגעגע גם הוא אל יצחק, ומלא בתקווה שיבוא היום והוא יבוא לעצרת תמיכה במנהיג המדינה הנוכחי, שיינהג במעשים שתומכים באמונתו שלו, ויידע לסחוף אחריו את כל המדינה הזו.

ומי יודע? אולי המנהיג הזה נמצא בין 40,000 חניכי תנועות הנוער שהגיעו לכאן הערב?

אז אני מיכל בן ארי, ואני מקווה שאני משמשת כמנהיגה בקבוצה אותה אני מדריכה, ואני מקווה שבכל שנה ושנה אני אוכל להגיע אל העצרת יחד עם מספר שיילך ויגדל,ולהרגיש תחושת הזדהות עם העם שלי,  ויחד, כולנו ניאבק על הדמוקרטיה, על השיוויון ועל הדו קיום במדינת ישראל.


מסכימים עם מיכל? מזדהים? חושבים אחרת?

הגיבו לכתבה

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה