zofim.org.il
  
 


 
מחלקת עולים ומשתלבים בתנועה
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת עולים ומשתלבים בתנועה » כתבה: נקודת מבט- יום הזיכרון לנספים בסודן

תמונת מגזין נקודת מבט- יום הזיכרון לנספים בסודן פורסם על ידי עולים
בתאריך 16/5/2015
בכתבה זו צפו 1589 גולשים
ביום ראשון הקרוב, 17.5 יציינו ישראלים ממוצא אתיופי את יום הזיכרון לנספים בסודן, החל באותו היום כמו יום ירושלים.
רבים מאיתנו, לא מכירים דיה את משמעות היום עבור יוצאי אתיופיה ואת משמעות הזיכרון.
כך כותב אברהם אדגה במכתב אל הנספים בסודן:

"אני כותב את המכתב הזה לאנשים שלעולם לא יקראו אותו. זהו ניסיון נואש לעורר את זכרם שנשכח בתוך ים של זיכרונות עצובים בארץ מוכת האסונות הזו. הפסימיים יטענו שאני מעורר מתים, הציניקנים יצהלו שאני מגזים, אבל אני חרד שאתם תישכחו מבלי שאף אדם ישים לב.
 
אתם לא מאה ולא מאתיים, אלא 4,000 איש ואישה, זקנים וטף, שהאמינו שמקומם כאן. ניסיתם להגשים את חלומכם ויצאתם למסע רגלי מפרך דרך ג'ונגלים סבוכים, נהרות גואים ומדבריות אימתניים שבהם רוצחים ואנסים מטילי אימה וחסרי לב. אבל נשארתם שם, במרחב האינסופי, קבורים בתוך אדמה זרה בקבר לא מסומן, לא מעט מכם מבלי שאיש הניח עפר על גופותיכם. אך למרות הסכנות, המשכתם לצאת בהמוניכם למסע שכמדומני לא היה כמותו מאז יציאת מצרים. צעדתם בלילות ובימים והגעתם אל סודן הארורה.
 
סודן פערה את פיה ואיימה לטרוף את כולנו מבלי להשאיר זכר. לא מעט מכם גרו בשכנות אליי, באותם מחנות פליטים שהפכו למלכודת מוות מדי בוקר עם זריחת השמש. גברים חסונים, אימהות רחומות וילדים שטרם טעמו את טעם החיים נבלו שם כפרחים בשמש. כמו כל אלה שהיו שם נאלצתי לראות אתכם גוועים מול עיניי, וליוויתי אתכם לאותם מקומות מסתור שנקראו קברים.
 
לא אשכח את הלילות בהם דנו איך להיפטר מגופותיכם בסתר, הרחק מעיניהם של גויים עוינים. לא אשכח את הימים בהם הפנים היו חרושות דמעות יבשות, ולא את רגעי הייאוש וחוסר האונים. לא אשכח איך כל דאגותיי היו לאלה שיישארו בחיים אחריי, ויצטרכו לסכן את עצמם בחיפוש אחר מקום לקבור את גופתי. בסודן הארורה איבדנו את כבודנו האנושי האחרון. משפחותיהם של אחדים מכם נמחקו כאילו לא נבראו מעולם. ילדים נותרו יתומים, הורים שכלו את ילדיהם, גברים איבדו את נשותיהם ונשים נותרו ללא בעלים. את כל זה עשיתם כדי להגיע אל ארץ נחלתכם, אך לשווא.

בארץ בה חלמתם לחיות בשלווה עדיין דנים, ואולי ימשיכו לדון לנצח נצחים בשאלה אם יש כזה דבר: יהודי שחור שמוצאו מאתיופיה. כאילו כתוב בספר הספרים שאבות היהודים היו לבנים צחורים. מותכם חסך מכם את עוגמת הנפש, את הדיונים המעליבים עד עומק העצמות בשאלת הזהות היהודית שלכם.
 
אני מספר שחשבתם שאין יהודים עלי אדמות זולתכם, והם מתפקעים משחוק מלא לעג. את מורשתכם היהודית, שאלפיים שנה שמרתם בחירוף נפש, לא מלמדים בבתי הספר. הניסיונות שלכם להגיע לכאן, הפרושים על פני 150 שנה לפחות, לא זוכים לאזכור בדפי ההיסטוריה. הרי רק לפני 42 שנה גילו אתכם, ורק לפני 35 שנה הצילו את קרוביכם על כנפי נשרים.
 
בארץ שחלמתם לחיות בה האנשים חיים בקצב מסחרר והזיכרון שלהם קצר מאוד. אנשים שאפילו לא זוכרים את המלחמה של הקיץ האחרון, ובוודאי שאין להם זמן לזיכרון העבר. ואני חרד שזיכרונכם יישאר נחלת מעטים ויתפוגג לו בחלוף הדור שחווה את המסע על בשרו."

המכתב של אברהם אדגה טומן בתוכו דאגה עמוקה של קהילה שלמה, שהסיפור שלה נשאר לא מוכר לקשת רחבה כל-כך בציבור הישראלי.
אנו בתנועת הצופים מאמינים כי מסע הגבורה של קהילה שלמה ראוי שיהיה חלק ממורשתו של העם היהודי וממורשת של יהודי אתיופיה ולפי כך מייחסים חשיבות רבה לציון יום זה  הן מבחינה ערכית והן חברתית וחינוכית.

חוברת מידע ופעולות בנושא יום הזיכרון לנספים בסודן: http://goo.gl/Cliy0M
לינק לדף בפייסבוק "זוכרים את האחים"

לינק לקליפ בנושא:
תיעוד ממבצע משה:

יהי זכרם ברוך!
 

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה