zofim.org.il
  
 


 
מחלקת עולים ומשתלבים בתנועה
חץ  מגזין הכתבות דף הבית » מחלקת עולים ומשתלבים בתנועה » כתבה: סיפור העליה של סבלה

תמונת מגזין סיפור העליה של סבלה פורסם על ידי תנועת הצופים
בתאריך 28/10/2017
בכתבה זו צפו 126 גולשים

 

סבלה- חברה בלהקת "צופים לקול"

איזה טיפ תוכלי לתת לילד עולה חדש? אממ...כנראה הטיפ הכי טוב שאוכל לתת הוא לומר שעליו להיות סובלני. בהתחלה הכל יכול להיראות ממש קשה ולא ברור וזה בסדר. כי עם הזמן אתה מתחיל להבין שהכל אפשרי, אתה תמצא חברים חדשים, שכנים חדשים. אתה חייב להיות חיובי ולהיות נחוש. בסוף הכל יסתדר. 

 

היי לכולם, שמי סבלה ואני בת 16.5. עליתי ארצה מאתיופיה עם כל המשפחה שלי לפני 4 שנים. הייתי רוצה לשתף אתכם בחוויה האישית שלי  ולחלוק איתכם קצת מזיכרונותיי.

הייתי בת 12 וקצת כשהוריי הודיעו לי על כך שאנחנו עוזבים את הבית ועוברים לחיות במדינה אחרת- בישראל. תמיד

 ידעתי שאני יהודייה ומקומי בישראל, כך לפחות סופר לי וכך גידלו אותי. אולם, בגיל 12 קשה כל כך להתנתק מהסביבה המוכרת שלך, מהחברים, מהתרבות, מהשפה ומכל העולם שכל כך מוכר לך. אבל היתה זו עצב מהולה בשמחה- בשמחה לפגו את אותה ישראל שכל חייך מזכיר לך עלייה.

עלינו ארצה בשנת 2013- אני, אמא, אבא וחמשת האחים שלי. הזיכרון הראשון שלי מהמדינה – זה מאסות של אנשים שיורדים מהמטוס ביחד איתי ומתחילים לנשק את האדמה מרוב שמחה ואושר...במצב זה את אובדת עצות לגמרי- מה קורה? לאן כולם רצים? למה הם מנשקים את האדמה. אירוע זה ייחרט בזיכרוני וילווה אותי לכל אורך החיים.

הים, ארבע שנים מיום העלייה, אני מרגישה שאני נמצאת במקום הנכון. אני מרגישה הכי מחוברת לעם היהודים ולמדניה שהיא שלי. אולם הקליטה לא היתה פשוטה והיו מכשולים בדרך וכנראה לא בכולם עוד פגשתי... ועם זאת, אני שמחה שאני כאן כי כאן ביתי ומקומי. היום יש לי חברים גם בצופים וגם מבחוץ, אני לומדת בבה"ס ושרה בלהקה. כנראה שלהיקלט בגיל צעיר יותר קל. כי גם אחיי הסתדרו טוב. אבל להורים שלי קצת יותר קשה. הם עדיין לא יודעים עברית ובהרבה בחינות בם תלויים בי או באחים שלי. זה קצת מעצבן לפעמים אבל אני בטוחה שנדע להתמודד עם זה.

 

 

פרסם כתבה »


חץ  תגובות הגולשים לכתבה זו פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה