zofim.org.il
  
 


 
שבט שורק
חץ  סיקורים וירטואליים דף הבית » שבט שורק » סיקורים וירטואליים » הצגת סיקור

האירוע התקיים בתאריך 25/4/2004
הסיקור פורסם על ידי ענבר בר-יהודה

יום זיכרון לחללי מערכות ישראל

לזכרם של שמונת בוגרי שבט שורק.
יש הורים שכבר אין להם את מי לכסות בלילה

בסוף הכל מתנקז אל הלילה. אל המיטה המלאה, או הריקה, אל השמיכה שבה מכסים אותם. מהיום שהם נולדים יש את הרגע המיוחד הזה, שתמיד הוא רגע של חסד, שבו אנחנו נכנסים לחדר שלהם, עומדים לידה כשהם ישנים, הלב מתרחב מאושר, הידיים נשלחות ללטף את הראש ואת הפנים, ואז מתחיל טקס הכסוי. מרימים טיפה את השמיכה לעבר הפנים, אפילו אם היא ממש במקום, בודקים שלא עברנו לחלוטין את הגבול המותר והגענו לשלב שבו אנחנו חונקים אותם מרוב דאגה ואהבה. אם עברנו, שוב מורידים קצת למטה, מעלים עוד פעם למעלה, סנטימטר לכאן או לכאן, עד שחשים בבטן שעכשיו הכל בסדר. משם עוברים לרגליים, בודקים שהשמיכה מכסה את קצות האצבעות, לעיתים מכניסים את שוליה מתחת לכפות הרגליים, כדי שלא תברח. שיהיה להם חם, שיהיו מוגנים. שיידעו שגם בלילה יש מי שדואג להם. שישנו בנחת, יחלמו על דברים טובים, ינוחו, יצברו כוח, הם הרי יצטרכו הרבה כוחות כשיגדלו ויכנסו למרוץ הזה של החיים.
אלוהים שישמור, יש הורים שכבר אין להם את מי לכסות. את הילדים שלהם מכסים רגבי האדמה שעל קברם. שוב ושוב הם נכנסים לחדר שהם, עדיין מריחים את הריח הנפלא של ילדיהם. לשבריר שנייה שוכחים, ומעמידים פנים כאילו הם ימצאו אותו ישן, עם אותו החיוך המלאכי שעל פניו. ואותה השלווה, ואותו היופי, ואז מכה בהם הזיכרון ומכה בהם האמת, והם מתרסקים מחדש. כל פעם מחדש. המיטה של הילד שלהם, שהיה לנער ואחרי זה לגבר, ואחרי זה מת במלחמה. המיטה הזאת תישאר ריקה לנצח. כמו נפשם המיוסרת, כמו חייהם שנגמרו, למרות שהם חיים. ואז תצא מליבם זעקת שבר גדולה, אבל אף אחד כבר לא ישמע, כי את הזעקה הזאת כל אמא וכל אבא שומרים לעצמם. ילד שלנו, למה? איפא אתה? או שתיקח אותנו איתך, או שתחזור אלינו. הכאב בלתי נסבל, הגעגועים קורעים את הלב.
ראיתי פעם אמא שילד עזבה, והיא עומדת ליד מיטתו הריקה, ומניחה את ידה על שמיכת הפוך שהכינה למענו במיוחד עוד כשהיה ילד. כך דקות ארוכות, ואז התהדקו אצבעותיה עד שהכחילו ורידי ידיה, ונהמת זעם על עולמה שחרב, ובעיקר על עולמו שלו שאזל. לקחה את השמיכה והשליכה אותה לרצפה, וזעקת שבר יצאה מגרונה הניחר: "למה?" מילה אחת שמקפלת את הכל.

[קטע מנחה מתוך החדר אלם]


התורן שהבנים בנו
התורן שהבנים בנו
שבי מדליק את במשואה לזכר הנופלים
שבי מדליק את במשואה לזכר הנופלים
דני סופירן- נציג ההורים השכולים
דני סופירן- נציג ההורים השכולים
אור מקריא יזכור
אור מקריא יזכור
גדוד ברק ואיתן [ו’,ז’] עומדים בטקס
גדוד ברק ואיתן [ו',ז'] עומדים בטקס
שכב"ג
שכב"ג
רחבת הטקס- מבט כללי
רחבת הטקס- מבט כללי
נופר- בטקס
נופר- בטקס
חניכים בטקס
חניכים בטקס
זמרות-קרן, לילך ומורן
זמרות-קרן, לילך ומורן
שכב"ג -שלי ליאת מיטל ליאת וגיל.
שכב"ג -שלי ליאת מיטל ליאת וגיל.
הדס .ש.
הדס .ש.
ניצן
ניצן
חניכים מניחים זרי זיכרון-בנטל ה’
חניכים מניחים זרי זיכרון-בנטל ה'
חניכים מניחים זרי זיכרון-איתן ז’
חניכים מניחים זרי זיכרון-איתן ז'
חניכים מניחים זרי זיכרון-חרמון ט’
חניכים מניחים זרי זיכרון-חרמון ט'
חניכים מניחים זרי זיכרון-ברק ו’
חניכים מניחים זרי זיכרון-ברק ו'
זרי זיכרון והזר השבטי
זרי זיכרון והזר השבטי
נציג המשפחות השכולות
נציג המשפחות השכולות
הזר השבטי
הזר השבטי
קיר נופלים
קיר נופלים
חדר סטטי- בתוך החדר הזיכרון היה מיני חדר חייל עם הקטע שכתוב בפתיחה
חדר סטטי- בתוך החדר הזיכרון היה מיני חדר חייל עם הקטע שכתוב בפתיחה
אורונית בחדר הסטטי
אורונית בחדר הסטטי
חדר סטטי
חדר סטטי
חניכים כותבים מחשבות
חניכים כותבים מחשבות
בוגרים נכנסים לחדר
בוגרים נכנסים לחדר
הורים שכולים במרכז הדרכה לזכרם של הנופלים
הורים שכולים במרכז הדרכה לזכרם של הנופלים


חץ  תגובות הגולשים לסיקור זה פורסמו 0 תגובות | הוספת תגובה