zofim.org.il
  
 


 
מחלקת עולים ומשתלבים בתנועה
חץ  דפי מידע דף הבית » מחלקת עולים ומשתלבים בתנועה » מה זה ''נובי גוד''?

מה זה ''נובי גוד''? פורסם בתאריך 24/12/2013

 שנה אזרחית חדשה במגזר דוברי הרוסית

רקע 

נובֶי גוֹד (ברוסית, "שנה אזרחית חדשה" Noviy God, Новый год), כך קוראים עולים דוברי רוסית ללילה האחרון של השנה על-פי הלוח השנה הגרגוריאני, שתחילתו ב-31 בדצמבר והמשכו ב-1 בינואר. באנגלית קוראים לזה  New Year's Eve.
עבור העולים מחבר העמים זוהי שמחה משפחתית מובהקת, חגיגת תחפושות שמחה לילדים וסיבה למסיבה. בני משפחה וחברים מתכנסים לסעודת חג כיד המלך, מחלקים זה לזה מתנות, שותים שמפניה ועושים שמח. מבחינתם, אין לנוֹבֶי גוֹד כל זיקה דתית, למרות קירבתו לחג המולד. בכך הם ממשיכים, בעצם, מסורת של חג עממי חילוני, שנקבעה בברית-המועצות האתיאיסטית של תחילת המאה הקודמת
בישראל, הציבור הוותיק מזהה את חגיגת ה-31 בדצמבר כסילסבטר. עולי מדינות חבר העמים מעולם לא השתמשו בשם זה, ורק מעטים מהם שמעו עליו קודם עלייתם ארצה.

 

סימני החג

עץ האשוח

ב-1916, בעיצומה של מלחמת-העולם הראשונה, יצאה קריאה להטיל חרם על מסורת עצי האשוח בחג המולד, שמקורה בגרמניה. לחרם הדתי היה גם רקע מדיני-צבאי: האימפריה הרוסית ספגה באותה שנה מפלה ניצחת מידי הצבא הגרמני בקרבות מלחמת-העולם, ומאוחר יותר נאלצה לחתום על הסכם כניעה.

החרם הרשמי בברית-המועצות נמשך עוד שנים רבות, בנימוק שהשימוש בעץ האשוח הוא "נוהג בורגני שמקורו בדעה קדומה דתית".
המהפך התחולל בדצמבר 1935, בעקבות פירסום מכתבו של פָּאבֵל פּוֹסְטִישֵב בביטאון המפלגה פראבדה. פוסטישב, עסקן פוליטי וחבר מפלגה בכיר, הציע להציב עצי אשוח בבתי-ספר, בתי ילדים, מועדוני ילדים, בתי-קולנוע ואולמות תיאטרון. הוא נימק זאת בכך, שמקורותיו של חג תחילת השנה חשובים פחות מתרומתו לילדי ברית-המועצות.

המפלגה אימצה את ההמלצה ובהדרגה ריככה את התנגדותה. ב-1936 השילטונות הסובייטיים התרצו סופית ואישרו את קיום החג ועצי אשוח במתכונתם החילונית והאזרחית. ב-1937, שחקן בתלבושת דֶד מוֹרוֹז נכנס לראשונה בשערי היכל המועצות (Palace of Unions)  במוסקווה. בשנים שלאחר מכן, טקס "עץ השנה החדשה" בהיכל המועצות, נחשב כמחווה של הוקרה לילדי אמא רוסיה.

על אף שאין לערב השנה החדשה אופי פוליטי, הוענק לו מעמד חשוב ומיוחד בברית-המועצות, כחג הלא-קומוניסטי היחיד בשנה. כל החגים האחרים - יום המהפכה, יום-השנה להולדת לנין, חג הפועלים, חג כורי הפחם וכדומה - היו במהותם תכתיב של המשטר. נובֶי גוֹד היה היחיד שלא נשא חותם קומוניסטי, ולכן התנחל בלבבות האזרחים מן השורה.

זו גם אחת הסיבות לכך, שהעולים ממשיכים לחגוג אותו גם כיום. העם הרוסי, שבמשך שנים ניסה לשמר את מנהגי החג המקורי, אימץ את החג החילוני-האזרחי שאומנם הוזז בשבוע (ה-1 בינואר במקום ה-25 בדצמבר), אך עדיין הכיל מאפיינים דומים לאלה של חג המולד הנוצרי (עץ אשוח, כרטיסי ברכה, מתנות).

בשנות הקומוניזם התחזק מעמדו של נובֶי גוֹד כחג לאומי מחד, משפחתי ועממי מאידך. החג נפתח בברכה מסורתית של נשיא ברית-המועצות ששודרה בכל ערוצי התקשורת, ונמשך בשידורי טלוויזיה, מופעי אמנים וקונצרטים חגיגיים בערוץ המרכזי.

 

דֶד מוֹרוֹז ונכדתו סְנֶגוּרוֹצְ'קָה

על-פי מסורת הכריסמס המערבית, סנטה קלאוס מגיח בערב החג מאי-שם בקוטב הצפוני על גבי מזחלת הרתומה לאיילים מעופפים, ונוחת על גגות הבתים. סבא חג המולד מתואר כזקן חביב וכרסתן, בעל זקן-מידות לבן, לבוש גלימה אדומה, מגפיים אדומים ומצנפת צמר לראשו. בערב חג המולד הוא פוקד את בתיהם של המאמינים, משתלשל פנימה דרך הארובה, מחלק מתנות לילדים ומגשים את משאלותיהם. בשאר ימות השנה עוסק סנטה קלאוס בהכנת המתנות, ובעריכת רשימות של הילדים הראויים לקבל אותן.

בן-דמותו הרוסי של סנטה קלאוס נקרא דֶד מוֹרוֹז ("סבא כפור"). גם הוא מחלק מתנות לילדים, אך מגיע לבתיהם לא במזחלת, אלא על גבי טרויקה (כרכרה רתומה לשלושה סוסים), בישראל, בהיעדר שלג, מספרים לילדים שהוא מגיע ברגל. ההבדלים ניכרים גם בלבוש. דֶד מוֹרוֹז לובש מעיל פרווה ארוך, כובע פרווה מעוגל ומגפיים גבוהים ואוחז בידו מטה קסמים. נקבע כי צבע מעילו של דֶד מוֹרוֹז לא יהיה אדום, על-מנת לבדל אותו מסנטה קלאוס המערבי.
סנטה קלאוס משתלשל פנימה מבעד לארובה, דֶד מוֹרוֹז מתגנב בחשאי, כשכל בני הבית ישנים, ומניח את המתנות מתחת לעץ האשוח. הילדים הנלהבים קמים למחרת בבוקר, ואכן מוצאים את המתנות (שכמובן, הונחו שם בלילה על-ידי הוריהם) למרגלות האשוח.

ההבדל המשמעותי ביותר בין דֶד מוֹרוֹז וסנטה קלאוס הוא, ש"סבא כפור" הרוסי לא עושה את העבודה לבדו, אלא נעזר בנכדתו, סְנֶגוּרוֹצְ'קָה (בתולת השלג. סְנֶג ברוסית, שלג. יש המכנים אותה שלגנית), גם היא דמות מאגדות-עם רוסיות. לפי אחת האגדות, סְנֶגוּרוֹצְ'קָה היא בתם של האביב והכפור, הנמשכת לחברת בני-אדם. היא אינה יודעת לאהוב, כי ליבה קפוא. אמה מרחמת עליה ומעניקה לה את היכולת לאהוב, אך אז ליבה מתחמם והיא נמסה. לפי אגדה אחרת, זוג זקנים ערירי בונה ילדת שלג ומפיח רוח חיים באפה.

מנהגי החג בברית-המועצות

במולדת הישנה, חלק מעולי חבר העמים נהגו לחגוג את כניסת השנה האזרחית החדשה בליל ה-31 בדצמבר, באווירה אינטימית, עם המשפחה הגרעינית. אחרים חגגו בבית עם הרכב מוזמנים רחב יותר, שכלל קרובי-משפחה, מכרים וחברים ממקום-העבודה.

סלון הבית לבש חג. במרכזו ניצב עץ האשוח המסורתי, מואר בנורות קטנות, עמוס סרטים צבעוניים, כדורי זכוכית או מתכת מצוירים או צבועים, בובות המסמלות את החג וסוכריות. אירוח חברים בליל השנה החדשה חרג מסתם עוד ארוחה חגיגית וכלל אלמנטים של קרנבל זוטא, מעין נשף מסיכות ביתי. הילדים התחפשו לחיות וליצורים מהאגדות (פיות, דרקונים, דובים), המבוגרים (לרוב המארחים) התחפשו לשתי הדמויות המרכזיות של החג, דֶד מוֹרוֹז ונכדתו סְנֶגוּרוֹצְ'קָה.

החלק המרכזי של הערב היה נאום לאומה של נשיא ברית-המועצות, אשר שודר בכל הערוצים. בנאום, שנמשך דקות ספורות והסתיים בדקה לחצות בדיוק, נהג השליט להלל את עוצמתה וחוכמתה של המעצמה הסובייטית, לסקור את הישגי השנה האחרונה בכל תחומי החיים ולחתום באיחולי שנה חדשה טובה.

בקבוקי השמפניה היו בהיכון והמארח היה מוזג את המשקה המבעבע לכוסות, והאורחים היו מברכים זה את זה בסֶה נובִים גוֹדוֹם (S Novim Godom, "שנה טובה", ברוסית). הילדים שתו מיץ או מים. אחרי ארוחת החג הדשנה עברו האורחים לסלון, לצפות בתוכניות הבידור בטלוויזיה, ששודרו כל הלילה.

לרוב, האורחים נשארו שעה קלה לצפות בתוכניות, ואז פרשו לביתם. צעירי המשפחה (גילאי 25-15) היו מתארגנים בחבורות ויוצאים לחגוג בכיכרות העיר, אך לא לזמן רב. הקור העז (מדובר בסוף דצמבר) הבריח אותם להמשך החגיגה במקומות סגורים ומחוממים, מסיבות בבתי חברים, מסעדות או מועדונים.

גולת הכותרת של הערב, לפחות עבור ילדי המארחים והאורחים, הייתה פתיחת אריזות המתנות שהוריהם קנו להם מבעוד מועד שחולקו על-ידי דֶד מוֹרוֹז ונכדתו סְנֶגוּרוֹצְ'קָה.

ממשיכים את מסורת האירוח בישראל

עולי חבר העמים ממשיכים בגאווה את מסורת הנובֶי גוֹד גם בישראל, למרות היעדרם של מספר אלמנטים שאיפיינו את החג ברוסיה, כמו יוּלְקָה (עץ אשוח אמיתי), שלג כבד בחוץ, טמפרטורה מתחת לאפס ואווירת חג ברחובות. גם כשה-1 בינואר חל באמצע השבוע, בסיומו של יום עבודה ולימודים, הדבר אינו מרפה את ידיהם. הם מקיימים את מסורת החג גם עבור ילדיהם שנולדו כאן, ולא חוו את השמחה העממית במולדת הישנה. הילדים לא מתלוננים, כי הם מרוויחים פעמיים: שבוע אחרי שקיבלו דמי חנוכה, הם מקבלים גם מתנות לרגל נובֶי גוֹד.

ארוחת החג היא לרוב חגיגה לחיך: למנות הראשונות יוגשו דגים מלוחים, קוויאר וסלטים ביתיים, דוגמת סלט אולִיבְיֶה (מה שנקרא אצלנו "סלט רוסי"), סלט שוּבָה (כמו אולִיבְיֶה, אבל בתוספת דג מלוח) וחָלוֹדיֶיץ (רגל קרושה). מנת הביניים תכלול לרוב נקניקים וגבינות, ואחריה יעלה על השולחן מבחר בשרים חמים (נתחי אווז, ברווז או בשר לבן) ותוספות כמו תפוחי-אדמה.

מנהגי החג בארץ

חג משפחתי בשביל הילדים

 

במשאל שנערך ב-2005 נשאלו צעירים גילאי 18-13 יוצאי חבר העמים, מה חשוב יותר בעיניהם - ראש השנה האזרחי או ראש השנה היהודי. התוצאות היו מאלפות: 66% העדיפו את ראש השנה האזרחי; 22% את ראש השנה היהודי; 12% ענו ששני החגים הם באותה דרגת חשיבות.

עולים רבים חיים בסביבה דוברת רוסית ברובה, ולכן לא רואים צורך להצדיק את העובדה שהם חוגגים את הנובֶי גוֹד, הנתפס בעיני חלקים מהמגזר היהודי כ"חג של הגויים". לילדים בגיל בית-הספר קשה קצת יותר. הם חוגגים עם הוריהם עד שעה מאוחרת, ומתקשים לקום למחרת בבוקר. התוצאה: ביום הראשון של השנה האזרחית החדשה יש נוכחות דלילה בבתי-ספר, הממוקמים ביישובים שבהם ריכוזים גדולים של עולי המגזר. לרוב, הם נאלצים להמציא הסברים ותירוצים על היעדרותם.

המחלוקת סביב חגיגות ליל הסילבסטר

בשנים האחרונות מתנהלת (בעיקר באינטרנט) מלחמת חורמה בין אלו המבקשים לבטל את מסורת חגיגות ליל הסילבסטר בישראל, ובין אלו שלא מבינים מדוע יש לוותר על מה שנתפס בעיניהם כלא יותר מסתם סיבה למסיבה. במלחמה הזו הכל מותר: המצאת 'עובדות' היסטוריות על סילבסטר ויחסו הרע ליהודים, לצד ניסיון להציג את החג כאירוע אזרחי גרידא המנותק מההקשר הדתי-נוצרי.

השם סילבסטר דבק בחגיגות השנה האזרחית של עולי חבר העמים, בלא שום ביסוס. השילטון הקומוניסטי הקפיד לעקר כל סממן דתי מחגיגת השנה החדשה, כך שלחגיגת ה-31 בדצמבר של העולים, קודם בברית-המועצות וכיום בישראל, אין כל קשר לחג הנוצרי. זהו חג משפחתי שמציין את בוא השנה האזרחית החדשה.

וזכרו: