zofim.org.il
  
 


 
אתר עובד סוציאלי תנועתי
חץ  דפי מידע דף הבית » אתר עובד סוציאלי תנועתי » חובת דיווח

חובת דיווח פורסם בתאריך 26/8/2014

 חובת דיווח

על פי חוקי מדינת ישראל, פגיעה והתעללות בקטין (עד גיל 18) הינה עבירה חמורה וכל אדם ובמיוחד העוסקים בחינוך ילדים ובני נוער מחויבים לדווח על כל חשד לפגיעה בקטין.

התעללות בילד/מתבגר היא עבירה פלילית חמורה. אם המתעלל בילד/מתבגר הוא הורה, בן משפחה או אדם אחר האחראי על הילד - זו עבירה פלילית חמורה במיוחד.

האחראים על הילד הם הוריו וגם מבוגרים אחרים (בני משפחה ואחרים, הקבועים בחוק), שהילד תלוי בהם ונתון למרותם.

התעללות איננה רק פגיעה גופנית  והיא כוללת סוגי פגיעה שונים,  פגיעה מינית ופגיעה נפשית.

ההורה של ילד, או אדם אחר האחראי על ילד, חייב לדאוג לבריאותו, לספק את צרכיו ולמנוע פגיעה והתעללות בו. הורה או אחראי על הילד שלא מנע התעללות בילד - התנהגותו עלולה להיחשב עבירה פלילית.

בנוסף, כאשר נעברת עבירת מין, חבלה או התעללות בקטין או בחסר ישע במסגרת חינוכית,  חובה על המנהל או על איש צוות במקום לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה.

 

על כל אדם מוטלת חובת דיווח לפקיד הסעד או למשטרה, בכל מקרה שיש לו יסוד סביר לחשוב שהאחראים על הילד או אחרים מתעללים בו.

על העוסקים בחינוך מוטלת חובת דיווח מיוחדת לדווח גם על עבירות ופגיעות שהתרחשו בפעילות המוסד החינוכי (השבט ופעילות הצופים).

מי שיודע על התעללות בילדים ולא מדווח – עובר עבירה פלילית וצפוי לעונש מאסר.

 

כאמור,  כל אדם, וכל עובד חינוך בכלל זה, שיש לו יסוד סביר לחשוב  שאחראי על ילד  או אדם אחר פגע בו ו/או התעלל בו, חייב, על פי החוק,  לדווח על כך לפקיד סעד או למשטרה. "פקיד סעד" הוא עובד/ת סוציאלית, המופקד/ת על נושא זה, וניתן למצוא אותו/ה בכל מחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות.

חשוב לזכור, כי דיווח לפקיד/ת סעד או למשטרה איננו בגדר הטלת אשם או קביעה נחרצת, אלא בקשה לבדיקה מקצועית.

המדווח על התעללות איננו נדרש להוכיח התעללות. כל מי שמדווח כנדרש בחוק ובתום לב, החוק מגן עליו מפני כל תביעה פלילית או תביעה אזרחית נגדו.

 

חובת הדיווח איננה רק חובה חוקית, אלא היא גם חובה מצפונית ומוסרית.

 

פגיעה ו/או התעללות בקטינים מפורטת בארבעה סוגים שונים:

 

1.התעללות פיזית

פגיעה חמורה ו/או מתמשכת בחניך/ה באופן פיזי, כגון: מכות, בעיטות, נשיכות וטלטול. הפגיעות השכיחות הן  בראש, בגפיים העליונות והתחתונות וכן באברי המין.

 

2.התעללות מינית

 הפגיעה עשויה לכלול הטרדה מינית, מגע פיזי, מעשה מגונה, מציצנות, אונס, מעשה סדום ועוד.

 

3. הזנחה

מחדל מכוון או פעולה מתמשכת של הזנחה שמונעת מהחניך/ה הזנה, טיפול רפואי, תנאי מחייה סבירים, תנועה חופשית או גירויים סביבתיים. הזנחה יכולה להסתיים במוות או לגרום לנזקים גופניים, עיכוב בהתפתחות ונזק נפשי.

 

4. התעללות נפשית

פגיעה ביכולת החניך/ה לפתח מסוגלות רגשית וכישורים אישיים וחברתיים. הנזק והפגיעה יכולים להתבטא בחרדות, בהסתגרות ובהתפתחות לקויה. לעתים קרובות מופיעה פגיעה והתעללות זו כנלווית לסוגים האחרים של פגיעות בילדים המוזכרים לעיל.

 

איך ניתן לזהות סימנים לפגיעה או התעללות?

הכי חשוב לבנות את מערכת היחסים עם החניכים, כך שתתבסס על אמון. זהו הבסיס לכך שהחניכים יחושו ביטחון, לספר מיוזמתם שמישהו פוגע בהם. יש להקשיב לחניך/ה ולנסות לא לחשוש לשאול עם הוא/היא רומז/ת על כך. במקרים בהם החניך/ה חוששים או חשים מבוכה לספר על פגיעה ו/או ההתעללות, הם עשויים להתנהג באופן המעיד על הפגיעה, למשל:  חניך/ה שאומר/ת : "אני רוצה להישאר בשבט או בקומונה ולא לחזור הביתה" או "אני לא אוהב להיות בבית". חשוב לדובב את החניך/ה ולעודד ברגישות, תוך מתן לגיטימציה לקצב המתאים לו/ה לשתף.

לפגיעה פיזית יכולים להיות גם סימנים גופניים, כגון סימני מכות (אדומים, כחולים, פצעים פתוחים), שריטות, שברים, כוויות ועוד. חשוב לשאול את החניך/ה מה פשר הסימן ורק אם החניך/ה אינו מספק הסבר סביר או מנסה לחמוק מלספר ניתן לראות בכך סימן אזהרה.

 

קיימים סימני אזהרה העולים מהתנהגות החניך/ה, כגון חרדות, סגירות וחשש מקשר עם מבוגרים, התנהגות אלימה שחוזרת על עצמה, תופעות פסיכוסומאטיות, ביגוד שאינו הולם (לעיתים משמש להסתרת הפגיעה או מעיד על מחסור בביגוד הולם).

      

בכל מקרה בו עולה חשד לפגיעה יש לברר זאת ולא להסיק מסקנות רק על בסיס סימני אזהרה.

 

כשחניך/ה מספר/ת לנו על מישהו שפגע בו, תגובתנו חשובה ביותר ועשויה להשפיע על נכונותו לתת אמון ולספר על הפגיעה ו/או התעללות. חשוב מאוד, לנסות לשוחח עם החניך/ה בפרטיות. לנסות לשדר רוגע וביטחון. אם החניך/ה חש/ה כי אנו נלחצים, הוא עלול לסגת ולא לשתף. יש להשתדל עד כמה שניתן, לא להגיב בבהלה (במילים ובשפת גוף). חשוב מאוד להאמין לדבריו של החניך/ה (גם אם יש לנו ספק באמיתותם), ולומר לו/ה שמאמינים לו/ה. לעודד את החניך/ה ולומר: "אני שמח שסיפרת לי, זה אמיץ מאוד מצדך". לומר לחניך/ה שאינו/ה אשם בפגיעה ו/או בהתעללות.  
יש להיזהר מ 'להכניס מילים' לחניך/ה ולהימנע מחקירה וירידה לפרטים לפני שמדווחים ומתייעצים עם אנשי מקצוע.

הכרחי להתייעץ עם אנשי מקצוע מורשים (עו"ס תנועתי, פקיד סעד, יועץ בית הספר וכדומה) ולדווח כנדרש בחוק על כל מקרה של חשד לפגיעה ו/או התעללות כזו.

הדיווח במקרים אלו הוא לפקיד/ת סעד במחלקת הרווחה או למשטרה.